נתן, בת שבע ודוד – שמיעה שמובילה לפעולה
פרק א, יא-לא
בכמה מילים
מטרתו של שיעור זה היא לבחון את התהליך שעובר על נתן ובת שבע כשהם מבינים מה עשה אדניה. נראה את הדרך שבה נחלצו להעמיד את הבטחת דוד על מקומה. ננסה להבין כיצד הרגישו וכיצד פעלו. נראה מה הניע אותם לפעולה וכיצד פעולתם מהדהדת בסוף הפרק בהתפרקות מחנה אדניה.
הזמנה ללימוד
הצעה ראשונה:
נשאל את התלמידים:
- האם יש דברים שאנחנו שומעים שמגייסים אותנו לפעולה?
הצעה שנייה:
נקרא בקול מגוון ציטוטים ונשאל את התלמידים:
- האם היו אמירות או ציטוטים שרציתם להגיב אליהם במיוחד כששמעתם אותם.
- אילו מהקולות?
- מדוע דווקא הם עוררו בכם תגובה?
יש קולות ודברים שאנחנו שומעים שמביאים אותנו לתגובה, לפעמים רק בדיבור ולפעמים יותר מכך.
בפרק הקרוב נראה איך שמיעה של דברים הובילה לשינוי במלכות.
הזמנה לקריאה
נפתח בקריאת פסוקים יא-כח מפרק א בקול רם בכיתה. נסביר בקצרה את עיקר הדברים: נתן הנביא פונה לבת שבע ומספר לה על מרד אדניה. נתן מתכנן עם בת שבע כיצד לשכנע את דוד להמליך את שלמה. בת שבע פונה לדוד כדי שיקיים את הבטחתו להמליך את שלמה, ונתן מגיע באמצע פגישתם ומחזק את דבריה.
נשאל את התלמידים שאלות הבנה (בלא כתיבה):
- בעקבות מה נתן פונה אל בת שבע?
- כיצד נתן מתאר את הדברים?
- מדוע נתן שואל את בת שבע אם שמעה ולא פשוט מספר על הדברים?
- מדוע נתן מתכנן את השיחה עם דוד עם בת שבע?
- האם יש הבדל בין הדברים שתכננו לומר לבין מה שאמרו בפועל?
- האם אתם חשים שהתכנון מראש כיצד להיכנס לדוד הגון?
נצייר טבלה על הלוח ובה הכותרות בלבד. נשווה בין התכנון של נתן ובת שבע, לבין מה שנאמר בפועל לדוד ונמלא את הפסוקים עם התלמידים.
נקרא שוב עם התלמידים את פסוקים יא-כח. הפעם נלווה את הקריאה בהדגשת פעולות נתן ובת שבע בכל שלב: פסוק יא – נתן פועל; פסוק טו – בת שבע באה אל דוד; פסוק כח – דוד פועל.
|
נושא ההשוואה |
גרסת התנ"ך |
דברי נתן לבת שבע |
דברי בת שבע לדוד |
דברי נתן לדוד |
|
הגילוי על המלכת אדניה |
——– |
יא וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל בַּת שֶׁבַע אֵם שְׁלֹמֹה לֵאמֹר: "הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ כִּי מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ בֶן חַגִּית, וַאֲדֹנֵינוּ דָוִד לֹא יָדָע. יב וְעַתָּה לְכִי אִיעָצֵךְ נָא עֵצָה וּמַלְּטִי אֶת נַפְשֵׁךְ וְאֶת נֶפֶשׁ בְּנֵךְ שְׁלֹמֹה. יג לְכִי וּבֹאִי אֶל הַמֶּלֶךְ דָּוִד וְאָמַרְתְּ אֵלָיו: 'הֲלֹא אַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲמָתְךָ לֵאמֹר כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרַי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי וּמַדּוּעַ מָלַךְ אֲדֹנִיָּהוּ?'" |
יז וַתֹּאמֶר לוֹ: "אֲדֹנִי, אַתָּה נִשְׁבַּעְתָּ בַּה' אֱלֹהֶיךָ לַאֲמָתֶךָ כִּי שְׁלֹמֹה בְנֵךְ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי. יח וְעַתָּה הִנֵּה אֲדֹנִיָּה מָלָךְ וְעַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לֹא יָדָעְתָּ." |
כד וַיֹּאמֶר נָתָן: "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, אַתָּה אָמַרְתָּ אֲדֹנִיָּהוּ יִמְלֹךְ אַחֲרָי וְהוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי." |
|
הסעודה של אדניה |
ט וַיִּזְבַּח אֲדֹנִיָּהוּ צֹאן וּבָקָר וּמְרִיא עִם אֶבֶן הַזֹּחֶלֶת אֲשֶׁר אֵצֶל עֵין רֹגֵל וַיִּקְרָא אֶת כָּל אֶחָיו בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְכָל אַנְשֵׁי יְהוּדָה עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ |
——– |
יט וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב, וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וּלְיֹאָב שַׂר הַצָּבָא, וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא. |
כה כִּי יָרַד הַיּוֹם וַיִּזְבַּח שׁוֹר וּמְרִיא וְצֹאן לָרֹב וַיִּקְרָא לְכָל בְּנֵי הַמֶּלֶךְ וּלְשָׂרֵי הַצָּבָא וּלְאֶבְיָתָר הַכֹּהֵן וְהִנָּם אֹכְלִים וְשֹׁתִים לְפָנָיו, וַיֹּאמְרוּ: "יְחִי הַמֶּלֶךְ אֲדֹנִיָּהוּ" |
|
על מי נאמר שלא הוזמן? |
י וְאֶת נָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ וְאֶת הַגִּבּוֹרִים וְאֶת שְׁלֹמֹה אָחִיו לֹא קָרָא. |
|
יט …וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא. |
כו וְלִי, אֲנִי עַבְדֶּךָ, וּלְצָדֹק הַכֹּהֵן וְלִבְנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע וְלִשְׁלֹמֹה עַבְדְּךָ לֹא קָרָא. |
|
על מי מוטל התפקיד לדבר ולהנכיח את הדברים? |
|
יד הִנֵּה עוֹדָךְ מְדַבֶּרֶת שָׁם עִם הַמֶּלֶךְ וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרַיִךְ וּמִלֵּאתִי אֶת דְּבָרָיִךְ. |
כ וְאַתָּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל עָלֶיךָ לְהַגִּיד לָהֶם מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו. כא וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו וְהָיִיתִי אֲנִי וּבְנִי שְׁלֹמֹה חַטָּאִים. |
כז אִם מֵאֵת אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא הוֹדַעְתָּ אֶת עבדיך (עַבְדְּךָ) מִי יֵשֵׁב עַל כִּסֵּא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אַחֲרָיו. |
לאחר קריאה והסבר על הטבלה, נשאל כמה שאלות חשיבה:
- מה בת שבע מוסיפה?
- איך התוספת שלה עוזרת לה לעורר את דוד?
- מדוע יש הבדל בין מה שמתכננים נתן ובת שבע למה שבת שבע אומרת בפועל?
נעיין בפסוק כב ובפסוק כח – בת שבע נמצאת בחדר, וכתוב שנתן נכנס.
- מדוע דוד קורא שוב לבת שבע? מתי היא יצאה? מדוע? למי נתן ובת שבע דואגים?
- מדוע נתן אינו בא אל שלמה?
- מה נתן שואל את דוד ומדוע? (נתן שואל אם דוד ידע שאדניה המליך את עצמו אך לא עדכן את נתן)
בקטע יש מילה מנחה
- מה היא?
- נספור יחד כמה פעמים מופיע השורש מל"כ בפסוקים אלו?
- מה זה בא לרמוז לנו? (אפשר שנתן ובת שבע רומזים לדוד על תפקידו כמלך, להחליט מי הבא אחריו, להמשיך את שלטונו)
נתן ובת שבע פונים אל דוד כל אחד ממקומו, ויחד הם משלימים מהלך אחד. נתן נותן לדוד את התחושה שדוד הוא המלך המכריע והמחליט אך הוא לא בהכרח פועל עם הנביא ועומד בהבטחה שלו, ואילו בת שבע מעוררת את השבועה שנשבע לה. צירוף הדברים משיב את דוד לפעול כמלך וכמכריע. דבריהם של נתן ובת שבע מאפשרים לדוד לשמוע את מה שכרגע רחוק ממנו, לשמוע את המתרחש בעם, ולהיזכר גם בהבטחה ובשבועה.
כיצד מגיב אדניה להמלכת שלמה? נעיין בפסוקים מא-נ אדניה גם הוא 'שמע' על המלכת שלמה, שמיעה זו גורמת להתפרקות המחנה שלו.
לסיכום, נראה כיצד שיתוף הפעולה של נתן ובת שבע הצליח לעורר את דוד למלוך באופן פעיל. הם הזכירו לו שעיני כל העם נשואות אליו, ואת הדברים שהוא היה צריך 'לשמוע'. והובילו בכך למינוי ברור של דוד את יורשו כדי למנוע מאבקים על מלוכה.
מבט לחיים
- האם יש דברים שאנחנו צריכים להיות יותר קשובים להם ולשמוע אותם יותר?
- האם אנחנו שומעים כאשר קוראים לנו לפעול?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו על התגובה של נתן להמלכת אדניה את עצמו, למדנו כיצד פעל נתן ואת מי הפעיל. הבנו את מהלך השיחה בינו לבין בת שבע ואת השיחה בין בת שבע ונתן לדוד.
מיומנויות: קראנו את הפסוקים וסידרנו אותם על פי מי שאמר אותם. ניתחנו את המילים וערכנו השוואה בין פסוקים.
מתודות: התלמידים שיחקו במשחק ועבדו הן באופן אישי הן בקבוצה והן במליאת הכיתה. התלמידים תרגלו קריאה, זיהוי והשוואה.
- אפשר להמחיז בכיתה את פסוקי הדיון של נתן עם בת שבע ושל בת שבע ונתן עם דוד. ההצגה תכלול גם קריין. הצגה זו יכולה להיות פעולת סיכום.
- אפשר ליזום התנדבות הכרוכה באחריות אישית\כיתתית\בית ספרית, או לחבר זאת למיזם התנדבות שכבר קיים, ולחזק את ממד האחריות שבו.
