מאמר דידקטי גירוש הגר ושרה

מעניין לדעת שאף על פי שבשפה שלנו היום שני הביטויים הללו שליליים, לפי פירושים רבים המשמעות המקורית שלהם הייתה חיובית דווקא. ישמעאל יהיה חזק, חופשי ושולט.

שרה מבקשת לא פחות מעזרה מה' ודין שמיים. אפשר להרגיש מבין המילים את הזעקה לצדק שהיא חשה שנגזל ממנה. היא פונה לאלוהים, במחשבה שהתערבותו בסיטואציה תביא לבחינה של הטענות בצורה אובייקטיבית יותר.
דרך אגב, דוד השתמש בלשון זהה – "יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שמואל א פרק כד, יב) – כשברח משאול המלך.
היום הכוונה בביטוי – הזמנה של גורם שלישי להכריע במקרה.

בהרבה מיצירותיו עסק בנושאים הלקוחים מהתנ"ך ומהמיתולוגיה היוונית. בציור "הגר עוזבת את ביתו של אברהם" נראים שתי נשים, גבר וכלב. שתי הנשים עומדות מחוץ לבית, והגבר נמצא בתוכו. אישה אחת ללא כיסוי ראש ונראית הָרָה, השנייה בכיסוי ראש מרימה את ידה. הנוף ומזג האוויר אירופיים משהו. נראה שהעיניים של הדמויות מספרות את הסיפור כולו.

אם מתעמקים בתצלום מגלים עוד ועוד פרטים המצביעים על מציאות חייה של הדמות: לכלוך מתחת לציפורניים, שוליים קרועים של בגד, כתמים על עור הפנים. איננו יודעים מי הדמות, אך אנו מזהים שזו אחת מאותן נשים שאנו עוברים על פניהן ברחוב ומעדיפים שלא להתבונן, כדי לא לעמוד פנים אל פנים מול המציאות החברתית הקשה שאנו חיים בתוכה.
שמו של התצלום נותן מִשְׁנֶה תוקף לתחושת התלישוּת של הדמות. הדמות הנשית הופכת להיות המקבילה העכשווית של הגר המקראית – המגורשת, העזובה, הבודדה.
אך לא רק למציאות המקראית העגומה מפנה התצלום אלא גם לתקופה היסטורית אחרת – למציאות חייהם של העניים, המהגרים והרעבים בתקופת השפל הכלכלי בארצות הברית בשנות ה-30 של המאה ה-20, מציאות חיים שתועדה על ידי הצלמת הנודעת דורותיאה לאנג. הדמות המפנה את ראשה ואת מבטה הצידה, היד המורמת ונוגעת בפנים, הישיבה השפופה, מצטטים את אחד התצלומים המפורסמים של דורותיאה לאנג, אם לא המפורסם שבהם, "אם נודדת".

ענת בסר, "אומנות במקרא", הספרייה הווירטואלית של מטח

עדויות לכך נוכל למצוא גם היום, למשל רחוב יפו בירושלים המוביל לכיוון העיר יפו.
פירושה של המילה "שׁוּר" בארמית ובעברית מקראית הוא – חוֹמָה, ומכאן ההשערה ששמו של המדבר ממזרח למצרים נקרא על שם "החומה" – שרשרת המצודות והמבצרים שהגנו על גבולה המזרחי של מצרים.

על פי: משה ויינפלד (עורך) עולם התנ"ך – בראשית, 2002, עמ' 115. © כל הזכויות שמורות להוצאת דברי הימים.

זוהי מעין הצצה על הווי החיים מהמחצית הראשונה של האלף השני לפני הספירה.
גם שמה של שרה מעיד על מעמדה ומשמעו: "גבירה", מהשורש שׂר"ר.

אָמָה עִבְרִייָה קִיבְּלָה הֲגַנָה וּזְכוּיוֹת רַבּוֹת. עַל פִּי "דִינֵי אָמָה עִבְרִייָה" (שמות כא, ז-יא), אִם  אָב מוֹכֵר אֶת בִּתוֹ הַנַעֲרָה לְאָמָה, הַקוֹנֶה חַיָיב (אוֹ בְּנוֹ שֶׁל הַקוֹנֶה) לָשֵׂאת אוֹתָה לְאִישָׁה, וְאָסוּר לוֹ לִמְכּוֹר אוֹתָה אוֹ לָתֵת אוֹתָה לְאִישָׁה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר. הַקוֹנֶה חַיָיב לְסַפֵּק אֶת צְרָכֶיהָ, וְאִם לֹא עָשָׂה זֹאת – הִיא יוֹצֵאת לַחוֹפְשִׁי בְּלִי לַשָׁלֵם לַאֲדוֹנֶיהָ פִּיצוּי כָּלְשֶׁהוּ: "וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף" (שמות כא, יא). עַל פִּי "חוֹק הָעֶבֶד" (דברים טו, יב-יח), אָמָה עִבְרִייָה מוּשְׁוֵוית לְעֶבֶד עִבְרִי: כָּמוֹהוּ הִיא יוֹצֵאת לַחוֹפְשִׁי בַּשָׁנָה הַשְׁבִיעִית לְעַבְדוּתָה, וְהִיא מְקַבֶּלֶת גַם מַעֲנַק שִׁחְרוּר. שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית (נוֹכְרִייָה) קִיבְּלָה מְעַט מְאוֹד זְכוּיוֹת, כְּמוֹ עֶבֶד נוֹכְרִי – "עֶבֶד כְּנַעֲנִי". עִם זֹאת, הַתוֹרָה מַגִינָה עָלֶיהָ מִנִיצוּל מִינִי. "שִׁפְחָה נֶחֱרֶפֶת" (ויקרא יט, כ-כב). © כל הזכויות שמורות לגשר מפעלים חינוכיים.