שָׁאַל אַנְטוֹנִינוּס, קֵיסַר רוֹמָא, אֶת רַבִּי יְהוּדָה הַנָשִׂיא: מִמָתַי יֵצֶר הָרַע נָתוּן בָּאָדָם? מִשָׁעָה שֶׁנוֹלָד אוֹ עוֹד בְּבֶטֶן אִמוֹ?

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה הַנָשִׂיא: עוֹד בְּבֶטֶן אִמוֹ.

אָמַר לוֹ אַנְטוֹנִינוּס: לֹא! שֶׁאִילוּ הַיֵצֶר הָרַע הָיָה נָתוּן בָּאָדָם עוֹד בְּבֶטֶן אִמוֹ, הָיָה הָעוּבָּר יוֹצֵא בְּכוֹחַ עוֹד לִפְנֵי שְׁעַת הַלֵידָה.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר הִסְכִּים אִיתוֹ רַבִּי יְהוּדָה הַנָשִׂיא כִּי כָּךָ אוֹמֵר הַפָּסוּק: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁיֵצֶר הָרַע נִכְנָס בָּאָדָם רַק בִּנְעוּרָיו, בְּיַלְדוּתוֹ. (על פי מדרש בראשית רבה, פרשה לד)