אם מתעמקים בתצלום מגלים עוד ועוד פרטים המצביעים על מציאות חייה של הדמות: לכלוך מתחת לציפורניים, שוליים קרועים של בגד, כתמים על עור הפנים. איננו יודעים מי הדמות, אך אנו מזהים שזו אחת מאותן נשים שאנו עוברים על פניהן ברחוב ומעדיפים שלא להתבונן, כדי לא לעמוד פנים אל פנים מול המציאות החברתית הקשה שאנו חיים בתוכה.
שמו של התצלום נותן מִשְׁנֶה תוקף לתחושת התלישוּת של הדמות. הדמות הנשית הופכת להיות המקבילה העכשווית של הגר המקראית – המגורשת, העזובה, הבודדה.
אך לא רק למציאות המקראית העגומה מפנה התצלום אלא גם לתקופה היסטורית אחרת – למציאות חייהם של העניים, המהגרים והרעבים בתקופת השפל הכלכלי בארצות הברית בשנות ה-30 של המאה ה-20, מציאות חיים שתועדה על ידי הצלמת הנודעת דורותיאה לאנג. הדמות המפנה את ראשה ואת מבטה הצידה, היד המורמת ונוגעת בפנים, הישיבה השפופה, מצטטים את אחד התצלומים המפורסמים של דורותיאה לאנג, אם לא המפורסם שבהם, "אם נודדת".

ענת בסר, "אומנות במקרא", הספרייה הווירטואלית של מטח