נבואה על רקע מציאות היסטורית
פרק א, א-ט
בכמה מילים
בפתיחת ספר ישעיהו העם מואשם בכפיות טובה כלפי אלוהים. ישעיהו, שלא כנביאים אחרים, פותח בדברים קשים ופוקד את עוון העם כדי להחזיר את העם למוטב. נעיין בתחילת הפרק ונחשוב על ה'ניעור' שישעיהו מנער את העם.
הזמנה ללימוד
הצעה ראשונה:
נשאל את התלמידים:
- מה מחזיר אותנו למוטב כשאנחנו עושים משהו רע?
הצעה שנייה:
את הפרק שלפנינו קוראים בבתי הכנסת לפני תשעה באב, הצום על חורבן בית המקדש. נשאל את התלמידים:
- מה לדעתכם יהיה כתוב בפרק זה? מדוע?
הזמנה לקריאה
פסוק א – אקספוזיציה:
נקרא את פסוק א ונשאל את התלמידים:
- אילו פרטים אפשר לגלות מתוך האקספוזיציה שלנו?
- שם הנביא: ישעיהו בן אמוץ
- קהל היעד של נבואתו: יהודה וירושלים (ממלכת יהודה)
- תקופת נבואתו: תקופת מלכי יהודה – עוזיהו, יותם, אחז, חזקיהו (בערך 733 לפנה"ס עד 697 לפנה"ס).
ישעיהו פועל קצת לפני חורבן ממלכת ישראל ובעיקר לאחר מכן ולכן נבואתו פונה אל יהודה, שכן גורלם של ישראל כבר נגזר, ועכשיו נותר לנסות להציל את ממלכת יהודה.
פסוקים ב-ג – תיאור חטאי העם לה':
נשאל את התלמידים:
- מה אתם עושים כשיש לכם וויכוח עם אדם אחר?
- את מי תשתפו כדי שיקבע מי צודק? (מחפשים מישהו שאפשר לסמוך עליו, שמפעיל שיקול דעת, ושזווית הראייה שלו רחבה ורצינית דיה כדי שיוכל לשפוט)
נקרא את פסוק ב ונשאל:
- את מי בוחר ישעיהו לעדים? (השמיים והארץ)
- למה דווקא השמיים והארץ מתאימים לעדות זו? (הם נצחיים ויש להם נקודת מבט רחבה יותר על המתרחש בעולם: הם ראו את כל המעשים הרעים של העם ומוכיחים שה' צודק בטענותיו)
נבקש מהתלמידים לפתוח בספר דברים פרק לב פסוק א ונשאל אותם:
- מה התפקיד של השמיים והארץ בפסוק זה?
- מה הקשר בין תפקידם בדברים לתפקידם בישעיהו בפרק שלנו? (בדברים השמיים והארץ הם עדים לברית ובישעיהו הם עדים לתיאור המצב)
נקרא עם התלמידים את פסוקים ב-ג ונשאל:
- במה מאשים ה' את העם? (בכפיות טובה)
- באילו אמצעים אומנותיים ישעיהו משתמש בתיאור חטאי העם? (בפסוק ב ישעיהו משתמש בניגוד כדי להעצים את החטא של העם: ה' גידל וטיפח את העם כמו בנים, והם בגדו בו וחטאו לו בתמורה; בפסוק ג ישעיהו עורך השוואה: השור מכיר את הבעלים שלו, את מי שקנה אותו, והחמור מכיר את האבוס – הכלי שבו שמים את המספוא לבהמה – של הבעלים שלו. הם מגלים נאמנות כלפי בעליהם)
- למי ישעיהו משווה את השור והחמור? (לעם ישראל)
- האם זו השוואה של זהות ודמיון או של ניגוד? (ניגוד. זו השוואה שמלגלגת על העם: אפילו הבהמות טובות יותר מהעם. נשים לב שזוהי השוואה של קל וחומר – החמור הפשוט והטיפש ידע את קונהו ואילו עמי שהוא בר תבונה לא ידע)
נבקש מהתלמידים לקרוא את פסוק ד ולזהות את התיאורים שבהם מתאר ישעיהו את העם. (גּוֹי חֹטֵא, עַם כֶּבֶד עָוֺן, זֶרַע מְרֵעִים, בָּנִים מַשְׁחִיתִים, עָזְבוּ אֶת ה', נִאֲצוּ [ביזו, חיללו] אֶת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, נָזֹרוּ [התרחקו, פרשו מדרך ה'] אָחוֹר)
איתור הייתור:
נכתוב את פסוק ד על הלוח ונבקש מהתלמידים למחוק את המילים המיותרות בלי לפגוע במסר של המשפט. לאחר שנוריד את רוב המילים נשאל את התלמידים:
- מדוע ישעיהו בוחר לחזור על אותו דבר פעמים רבות?
המסר בפסוק ד' בא להדגיש את התוכחה של ישעיה כלפי העם בהתנהלות מול אלוהים. נסביר מהי תקבולת. ונראה כיצד גם כאן התקבולת מדגישה של אותו דבר באופנים שונים, כדרכה של שירה.
משל ונמשל:
נקרא עם התלמידים את פסוקים ה-ט ונחלק את הפסוקים למשל ונמשל:
פסוקים ה-ו: המשל | פסוקים ז-ט: הנמשל |
אדם חולה ופצוע בכל חלקי גופו | הארץ שוממה וכל הערים הרוסות |
נשאל את התלמידים:
- מי היא "בַת צִיּוֹן"? (ירושלים)
- מה ההבדל בין ירושלים לבין שאר הערים? (שאר הערים נחרבו ונהרסו ורק ירושלים נותרה)
- כיצד מתוארת ירושלים?
- "כְּסֻכָּה בְכָרֶם" – נקודת המשמר בתוך הכרם שנשארת דרוכה לסכנת הפולש או שננטשה אחרי תקופת הבציר.
- "כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה" – מקום לינה בחלקה החקלאית שנשארת דרוכה לסכנת הפולש או שננטשה לאחר איסוף היבול.
- "כְּעִיר נְצוּרָה" – עיר שהטילו עליה מצור ובכל רגע עלולה ליפול בידי האויב.
המשותף לכל הדימויים: מקומות שהתקיימה בהם פעילות רבה, אך כעת הם עזובים ובודדים וקיומה רעוע.
הנמשל: לאחר שכל ערי יהודה נכבשו, ירושלים נותרה בודדה, נצורה, מוקפת אויבים, ומסביבה הרס ושממה.
פסוק ט מסכם את מצבה של ממלכת יהודה לאחר מסע סנחריב. אם ה' לא היה מותיר לנו שריד (את ירושלים), היינו כמו סדום ועמורה. סדום ועמורה מסמלות במקרא הרס וחורבן שכן ה' הרס אותן בגלל חטאי תושביהן. לכן אם ה' לא היה משאיר את ירושלים, הארץ הייתה כמו סדום ועמורה, הרוסה וחרבה לגמרי.
פסוקי פתיחת ספר ישעיהו קשים. נשאל את התלמידים:
- למה לדעתכם נפתח ספר ישעיהו בפסוקים קשים אלו?
אפשר לפתוח בפתיחות של ספרי נבואה אחרים: ירמיהו, יחזקאל ועוד ולראות שהם נפתחים בנבואת הקדשה או התגלות מיוחדת, ואילו ספר ישעיהו נפתח בנבואת זעם. מה משמעות הדבר?
דבריו הקשים של ישעיהו כנראה חשובים מאוד בנבואותיו ואולי נאמרו פעמים מספר (ראו ב'אפשר עוד'), הם מציגים את מעשיהם הרעים של העם שהובילו לחורבן והרס, אך הוא מציע בהמשך דבריו גם דרך תיקון.
מבט לחיים
- מה הדגש של ישעיה בתיאור שלו?
- את מי הוא מאשים במצבה של ממלכת יהודה ומה הוא משיג בכך?
ישעיה ממלא את תפקידו – נביא שבא להוכיח את העם ולדרוש מהם לתקן את דרכיהם כדי להשפיע ולהחזיר את העם בתשובה. פתח דבריו מתאר מציאות כואבת של ארץ כמו סדום ועמורה.
- מה יהיה המשך הנבואה הכואבת?
- מה מאפשר דרך לתיקון?
- האם גם היום יש דברים שלדעתכם מישהו צריך 'לנער' אותנו מהם כדי שנתכוון למקום מתוקן ונכון?
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: למדנו את פתיחת נבואת ישעיהו. דיברנו על הקושי שבו היא נפתחת ומשמעותו.
מיומנויות: אקספוזיציה, ניגוד, השוואה, איתור הייתור, משל ונמשל.
מתודות: דלינו פרטים מתוך האקספוזיציה על ישעיה, תיארנו את חטאי העם על ידי זיהוי ההשוואה, הניגוד והייתור שבתיאור החטאים. השווינו לפתיחות ספרי נבואה אחרים.
ביאור אברבנאל על מקום פרק א בישעיהו:
'חזון ישעיהו וגו׳' ראוי שתדע שלא אמר הכתוב חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים כדרך הקדמה הכוללת על כל נבואותיו כי אם הדבר היה כן, לא יהיה צריך לומר בנבואה השנית 'הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ' אחרי שהנבואות כולן נכללו בפסוק הראשון בתחילת הספר… ואולי הודיע הכתוב בזה דבר עליון אלהי, והוא שישעיהו בימי עוזיהו המלך חזה הנבואה הזאת, ואחר כך בימי יותם חזר לראות זאת הנבואה בעצמה, ובימי אחז באה לו פעם שלישית וכן בימי חזקיהו ראה אותם פעם רביעית ועל זה אמר חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים… והיתה גם כן הנבואה הזאת רבת התוכחה בתחילת הספר, אם מפני שהיתה ראשונה בזמן, ואם לפי מעלת השנותה כל כך פעמים בימי המלכים האלה