"מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ… וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם"
פסוקים ז-יא
בכמה מילים
הצהרת כורש פותחת תקופה חדשה בתולדות העם היהודי, תקופה המכונה 'שיבת ציון'. נבחן את התגובה של היהודים להצהרה – האם כולם מיהרו לעלות לארץ? אם לא, ננסה להבין מדוע.
הזמנה ללימוד
הצעה ראשונה – שאלה לדיון:
נקרין לתלמידים את מם כורש ונשאל את התלמידים:
- דמיינו שאתם חיים בזמן הצהרת כורש אחרי שבעים שנה בגלות – רובכם נולדתם בגלות ואף לא הייתם מעולם בירושלים. האם הייתם נענים להצעתו של כורש ועולים לירושלים? מדוע?
הצעה שנייה – נתוני הלמ"ס:
נחלק לתלמידים את נתוני הלמ"ס 2016 על כמות היהודים בארץ ובעולם. נשאל את התלמידים:
- מה אנו יכולים ללמוד מהנתונים?
- מה דעתכם על הנתונים?
- האם הם מפתיעים?
הצעה שלישית – יהדות התפוצות, הגדרה וחשיבות:
נחלק לתלמידים את ההגדרה של הסוכנות היהודית ליהדות התפוצות. נבקש מהתלמידים לבחור משפט שהם מסכימים אתו, או שאינם מסכימים אתו או משפט שהפתיע אותם. נשאל את התלמידים:
- מה היחס בין ישראל לבין התפוצות לפי ההגדרה?
- מה דעתכם על היחסים בין השתיים?
הזמנה לקריאה
מזמור תהילים קכו – כיצד מתוארת השיבה?
הצהרת כורש פותחת תקופה חדשה המכונה 'שיבת ציון' או 'תקופת בית שני'. מקור השם 'שיבת ציון' הוא במזמור קכו בתהילים. נקרא יחד עם התלמידים את תהילים קכו ונתמקד בשני פסוקים:
- פסוק א: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים"
תקופת שיבת ציון מתוארת כאן כחלום, נשאל את התלמידים:- מדוע לדעתכם בחרו בתיאור זה של חלום?
- פסוק ד: "שׁוּבָה ה' אֶת שבותנו כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב"
שטיינזלץ מבאר באתר 929: אפיקי הנחלים בנגב יבשים בדרך כלל. כשהם מתמלאים הרי זה ממי גשמים שירדו במרחק רב מהם, והאפיק לפתע מתמלא מים רבים – זהו שיטפון.
"כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב", האומנם?
כורש יוצא בהצהרה חסרת תקדים. לאחר שבעים שנה בגלות אפשר לשוב לירושלים ולבנות את בית המקדש מחדש!
נשאל את התלמידים:
- מה לדעתכם תהיה תגובתם של העם היהודי בגלות?
- כיצד לדעתכם ציפה כורש שהם יגיבו?
נציג לתלמידים את הטענה הבאה: כורש ידע כי לא כל היהודים יחזרו לירושלים וחלקם יישארו בבבל.
נבקש מהתלמידים לקרוא את פסוקים א-ד ולמצוא הוכחות לחיזוק הטענה. (פסוק ג – " מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ…", פסוק ד – "וְכָל הַנִּשְׁאָר…".
נשאל את התלמידים:
- כיצד לדעתכם הגיבו היהודים?
- האם בחרו לעלות לארץ או להישאר בבבל?
נקרא עם התלמידים את פסוקים ה-ז. בפועל לא כל היהודים עולים, רבים מעדיפים להישאר בבבל, שם הם התבססו והשתקעו. בפסוק ו אנו אף רואים שהם היו מבוססים מבחינה כלכלית.
החיים בבבל בזמן הגלות – מגילות 'אל יהודו':
בירמיהו פרק כט מתואר כי ירמיהו הנביא שלח איגרת ליהודים בבבל בראשיתה של הגלות. באיגרת ביקש מהם ירמיהו להשתקע בבבל, הוא שאף לא לטפח תקוות שווא על חזרה בקרב הגולים וידע כי יעברו כשבעים שנה עד שהגלות תסתיים והעם יורשה לחזור לארצו, ועד אז ביקש שיבססו את חייהם בבבל.
נשאל את התלמידים:
- האם לדעתכם העם הצליח להשתקע בבבל?
בשנת 2015 התפרסמו כתבות על מגילות שנמצאו בבבל השופכות אור על חייהם של הגולים בבבל. נקדיש זמן קצר לעיסוק בחיי הגולים דרך הכתבות.
נחלק לתלמידים חלקים מתוך כתבות על חיי היהודים הגולים בבבל: הכתבה 'מגילות קומראן הבבליות' (פסקה: ברוכים הבאים לאל יהודו) והכתבה 'אילנות היוחסין של גולי בבל' (פסקאות: העולים מעירק בוכים, התבוללות כלכלית, פוליטית ומנהלית).
נבקש מהתלמידים לקרוא אותן יחד בזוגות ולכתוב מה אפשר ללמוד מתוך הממצאים על החיים בבבל בתחומים אלו: התא המשפחתי, תחומי עיסוק, יחס ליהדות, היחסים עם שכניהם הגויים ומעמד האישה.
נחזור במליאה לדון בממצאים שעלו מתוך הכתבות ונשאל את התלמידים:
- כפי שעולה מהפסוקים, הרוב המוחלט של גולי בבל לא עלו בחזרה לירושלים, מדוע לדעתכם?
נעיין ברש"י לפסוק ד ונענה על השאלות המובאות אחריו במליאת הכיתה.
מי עלה בכל זאת, ומה לקחו אתם?
נקרא עם התלמידים את פסוק ה ונשאל:
- מי הם העולים לירושלים? (ראשי האבות ליהודה ובנימין, הכוהנים והלויים)
בנוסף לכך נאמר שבין העולים היו "לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ".
נשאל את התלמידים:
- מה לדעתכם משמעות הפסוק?
- כיצד אתם מפרשים אותו?
נבקש מהתלמידים לחזור לתחילת הפרק ונשאל:
- איפה עוד מופיעה התעוררות?
- מי לפי הכתוב אחראי להעיר את הדמויות בפרק? ("הֵעִיר ה' אֶת רוּחַ כֹּרֶשׁ" – פסוק א)
- מדוע לדעתכם המחבר המקראי בוחר להשתמש בפועל להעיר?
- האם יש קשר בין הפועל לבין תהילים קכו?
אחרי החורבן הקשה ותקופת הגלות הצהרת כורש מגיעה בהפתעה ומגשימה חלום לשוב לירושלים ולבנות את בית המקדש.
רשימת כלים:
נערוך רשימה של הכלים שהוחזרו לירושלים עם העולים. מדובר בכלים שהוצאו מירושלים בחורבן.
- שלושים אגרטלי זהב = כלי קיבול גדולים,
- אלף אגרטלי כסף,
- עשרים ותשעה מחלפים = סכיני שחיטה,
- שלושים כפורי זהב = ספלים ששימשו לזריקת הדם על המזבח לכפרה,
- ארבע מאות ועשר כפורי כסף,
- אלף כלים אחרים (לא מפורטים).
נשאל את התלמידים:
- מה המטרה של העולים לפי הרשימה ולפי פסוק ה? (לבנות את בית אלוהים אשר בירושלים)
- מה לדעתכם חשו העולים ומה חשו אלו שהחליטו להישאר בבבל?
- מהי לדעתכם הסיבה שהמשימה הראשונה שלהם היא דווקא בית המקדש?
- איזה תפקיד חשוב יכול להיות לבית המקדש במצב שבו רק חלק מהעם עלה ורבים נשארו בבבל?
מבט לחיים
התנועה הציונית ראתה בשיבת ציון של עזרא ונחמיה מקור השראה חשוב ביותר מכיוון שהיא העמידה מודל לחזרה פוליטית ואנושית לארץ, שלא כמו בתפיסות המשיחיות ביתר ספרי התנ"ך.
בשנת שבעים לספירה נחרב בית המקדש השני, והעם היהודי יצא לגלות של 2,000 שנה. העם היהודי חיפש מנהיג שיתמוך בחזרה של העם היהודי לארץ ישראל, הרצל חיפש "כורש" חדש. נשאל את התלמידים:
- האם אתם מכירים דמות שאפשר להשוות לכורש או הצהרה מפורסמת שאפשר להשוות להצהרת כורש?
- האם יש צורך בהצהרה כזו? מדוע?
נקרא עם התלמידים את הצהרת בלפור. מההצהרה ועד להקמת המדינה עברו שלושים שנה, אך להצהרה חשיבות עצומה.
לסיכום - מה היה לנו?
תוכן: בחנו את ההגדרה של יהדות התפוצות וראינו כי התגובה של העם היהודי הייתה מפתיעה במקצת, ורבים מהגולים החליטו להישאר בבבל. ניתחנו את דבריו של כורש, ראינו כי סביר להניח שגם הוא ידע שלא כל היהודים יעלו לארץ בעקבות ההצהרה ולמדנו על החיים בבבל בעזרת גילוי מגילות 'אל יהודו'. לבסוף, השווינו בין הצהרת כורש לבין הצהרת בלפור ודנו במשמעותה לתנועה הציונית.
מיומנויות: ניתוח טקסט מקראי, ממצאים חוץ-מקראיים, שילוב בין מקורות מקראיים.
מתודות: ניתחנו נתונים ובחנו הגדרות, העמקנו בטקסט המקראי כדי ללמוד על חייהם של הגולים בבבל.
נבואות ירמיה:
חיפוש בקונקורדנציה:
לחלק זה יש להביא ספרי קונקורדנציה לכיתה או לחלופין להביא צילומים של העמודים הרלוונטיים. נבקש מהתלמידים לחפש בקונקורדנציה את האזכורים של המילים "שבעים שנה" בספר ירמיהו.
- ירמיהו פרק כה פסוקים יא-יב
- ירמיהו פרק כט פסוק י
נשאל את התלמידים:
- על מה ירמיהו מנבא? (הוא מנבא שיהיה חורבן, אך תקופת הגלות והשעבוד תיפסק כעבור שבעים שנה)
מהמילים "לִכְלוֹת דְּבַר ה' מִפִּי יִרְמְיָה" בפסוק א בפרקנו אפשר להבין שהצהרת כורש היא התגשמות נבואת ירמיהו שדיבר על הפסקת השעבוד כעבור שבעים שנה.
חישוב בעייתי:
נכתוב על הלוח את תאריכים אלה:
- נבואת ירמיה – 605 לפנה"ס (איך אנו יודעים זאת? בירמיהו פרק כה פסוק א כתוב שירמיהו מנבא בשנה הראשונה לנבוכדנצר מלך בבל. במלכים פרק ה פסוק כה נאמר שנבוכדנצר החריב את בית המקדש בשנתו השמונה עשרה, כלומר ב-604 לפנה"ס)
- חורבן בית ראשון – 586 לפנה"ס
- הצהרת כורש – 538 לפנה"ס
- סיום בניית בית המקדש השני – 516 לפנה"ס
נבקש מהתלמידים למצוא את השילובים שיביאו אותנו להפרש של שבעים שנה.
חורבן ירושלים התרחש ב-586 לפנה"ס והצהרת כורש ב-538 לפנה"ס – 48 שנה. אז למה ירמיהו מנבא 70 שנה?
- בין נבואת ירמיה לגבי החורבן וסיומו לבין הצהרת כורש יש כמעט 70 שנה (66) יש לשער כי ירמיה השתמש במספר 70 בשל משמעותו הסמלית – מספר טיפולוגי הבא לייצג שלמות והוא לא התכוון לדייק במניין השנים.
- בין החורבן ב-586 לפנה"ס לבין סיום בניית בית המקדש השני ב-516 עברו 70 שנה.
אפשר לחזור עם התלמידים לעמוד הרלוונטי בקונקורדנציה ולראות כי לנבואת שבעים השנה של ירמיה יש הד עצום במקרא, וספרים שונים מזכירים אותה (זכריה פרק ז פסוק ה, דניאל פרק ט פסוק ב].