הֲיֵלְכוּ שְׁנַיִם, יַחְדָּו, בִּלְתִּי אִם נוֹעָדוּ.
הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר, וְטֶרֶף אֵין לוֹ;
הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ, בִּלְתִּי אִם לָכָד.
הֲתִפֹּל צִפּוֹר עַל פַּח הָאָרֶץ, וּמוֹקֵשׁ אֵין לָהּ;
הֲיַעֲלֶה פַּח מִן הָאֲדָמָה, וְלָכוֹד לֹא יִלְכּוֹד.
אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בְּעִיר, וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ;
אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר, וַה' לֹא עָשָׂה.

…לקראת סוף הנבואה, המתח בשיאו כשמגיע הנביא לשורה המתארת את השופר המחריד את העיר ומבשר קולה של מלחמה. ורק אז הוא מעז וקובע את שורת המחץ – "אִם תִּהְיֶה רָעָה בְּעִיר, וַה' לֹא עָשָׂה". לשם הוא חתר ולשם הביא את השומעים, שאוזניהם מצלצלות עכשיו בבעתה.

מתוך אתר מיזם 929