הגיע הזמן לברוא אדם
"וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה..." (פסוק כ)
אדם נותן שמות לבעלי החיים. איור: ולי מינצי

אָדָם נוֹתֵן שֵׁמוֹת לְבַעֲלֵי הַחַיִים. איור: ולי מינצי

אדם הראשון (ע"פ בראשית רבא יז) / עיבוד המדרש שהם סמיט
 
 
לקריאת המדרש

אָדָם נוֹתֵן שֵׁמוֹת לְבַעֲלֵי הַחַיִים

לְאַחַר שֶׁסִיֵים לִבְרוֹא אֶת כָּל בַּעֲלֵי הַחַיִים, כִּינֵס אֱלוֹהִים אֶת מַלְאָכָיו וְאָמַר לָהֶם בְּקוֹל חֲגִיגִי: "וְעַכְשָׁיו מַלְאָכַי, הִגִיעַ הַזְמַן לִבְרוֹא אָדָם." "אָדָם?" הִסְתַקְרְנוּ הַמַלְאָכִים, "מְעַנְיֵין בְּמָה מְדוּבָּר. הַאִם זֶה בַּעַל חַיִים יַבַּשְׁתִי? יַמִי? מְעוֹפֵף? וְאוּלַי זֶה עוֹד חֶרֶק קָטָן…" אָמַר אֱלוֹהִים: "לֹא וָלֹא! אָדָם זֶה מַשֶׁהוּ חָדָשׁ וּמְשׁוּכְלָל. לְמַעַן הָאֱמֶת, הָאָדָם יִהְיֶה יוֹתֵר חָכָם מִכֶּם." "קָשָׁה לְהַאֲמִין…" מִלְמְלוּ הַמַלְאָכִים אַךְ הִמְתִינוּ בְּסַבְלָנוּת, לִרְאוֹת מָה יַעֲשֶׂה אֱלוֹהִים. וּמָה עָשָׂה אֱלוֹהִים? דָבָר רִאשׁוֹן הָלַךְ וּבָרָא אֶת הָאָדָם. דָבָר שֵׁנִי, קָרָא לְכָל בַּעֲלֵי הַחַיִים שֶׁבָּרָא וּלְכָל מַלְאָכָיו וְאָמַר: "כָּל יְצוּר שֶׁעוֹבֵר לִפְנֵיכֶם – תְנוּ לוֹ שֵׁם." עָבְרוּ בַּעֲלֵי הַחַיִים לִפְנֵי הַמַלְאָכִים אֲבָל הֵם הִבִּיטוּ בָּהֶם וְשָׁתְקוּ, כִּי לֹא יָדְעוּ אֵיךְ נוֹתְנִים שֵׁמוֹת. אָמַר אֱלוֹהִים לָאָדָם: "בְּבַקָשָׁה, הַרְאֵה לָהֶם. תֵן שֵׁם לְכָל בַּעַל חַיִים." עָבְרוּ בַּעֲלֵי הַחַיִים לִפְנֵי הָאָדָם, וְהָאָדָם עָמַד וְקָרָא: "שׁוֹר! סוּס! דִישׁוֹן! גָמַל! הִנֵה, לָתֵת שֵׁמוֹת זֶה קַל." "קַל?" קִרְאוּ הַמַלְאָכִים. "לְדַעְתֵנוּ זֶה מַמָשׁ קָשֶׁה וּמְיַיגֵעַ." אַךְ הָאָדָם הִמְשִׁיךְ: "אַרְיֵה, נָמֵר, נֶשֶׁר, צְפַרְדֵעַ – " אָמְרוּ הַמַלְאָכִים: "כָּל הַכָּבוֹד, אָדָם. אַתָה מַמְצִיא שֵׁמוֹת יָפִים, וְכֹה מַהֵר!" וְהָאָדָם, שֶׁלֹא שָׁמַע אוֹתָם, הִמְשִׁיךְ: "דֹב, תַן, נָמֵר – " "טוֹב וְיָפֶה," אָמַר אֱלוֹהִים, הִמְתִין בְּסַבְלָנוּת עַד שֶׁיַחֲלוֹף בְּאִיטִיוּת רַבָּה אַחֲרוֹן הַיְצוּרִים, הַחִילָזוֹן, וְאָז פָּנָה שׁוּב אֶל הָאָדָם וְאָמַר לוֹ: "וְאַתָה, מָה שִׁמְךָ?" חָשַׁב הָאָדָם וְאָמַר: "אָדָם הוּא אָכֵן הַשֵׁם הַמַתְאִים לִי." "מַדוּעַ?" הִתְעַנְיֵין אֱלוֹהִים. "מִפְּנֵי שֶׁנִבְרֵאתִי מֵאֲדָמָה." אָמַר הָאָדָם.  "יָפָה מְאוֹד," אָמַר אֱלוֹהִים, וְכָעֵת שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה חֲבִיבָה: "אֵיךְ תִקְרָא לִי?" אָמַר הָאָדָם: "לְךָ, אֲדוֹנִי, אֶקְרָא אֲדוֹנָי, וְלֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת חָכָם כְּדֵי לְהָבִין לָמָה הַשֵׁם הַזֶה מַתְאִים לְךָ. אַתָה הוּא אֲדוֹנָם שֶׁל כָּל הַיְצוּרִים."

  • כֵּיצַד הָאָדָם נוֹתֵן שֵׁמוֹת לִסְבִיבָתוֹ? מָה מַנְחֶה אוֹתוֹ בִּבְחִירַת הַשֵׁמוֹת?