בתרבות היהודית נהוג להעניק את השם לתינוק במעמד ברית המילה. וזה נוסח מתן השם: "אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, קַיֵּם אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל…" באותו הרגע נאמר שמו של הילד בפעם הראשונה.
"ויְקִָּרֵא שְׁמוֹ בְּישְִׂרָאֵל." (פסוק יד)
"וַתֹּאמַרְנָה הַנָּשִׁים אֶל נָעֳמִי: בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל הַיּוֹם וְיִקָּרֵא שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל." (פסוק יד)
להמשך קריאה
השם נאמר בקול, שובר את הדממה הסקרנית, ואנחת רווחה נשמעת בקהל. לאדם יש שם!
בפרק ד משמעות הביטוי היא מילולית: יושבי שער העיר מברכים את נעמי עם לידת בנה של רות (הנחשב המשך לבנה המת של נעמי). כך יישאר בעם ישראל זכר למשפחתה של נעמי.
- לפי דעתכם, האם יש להמתין עם מתן השם לרך הנולד ולהכריז עליו בטקס או בפני קהל מסוים – או שרצוי לקרוא לילד בשם מרגע היוולדו?
