יַעֲקֹב מוֹשִׁיט לְעֵשָׂו אֶת קַעֲרַת הַנָזִיד. יָדָיו שֶׁל עֵשָׂו פְּשׁוּטוֹת לְקַבֵּל אוֹתָהּ – רֶמֶז לִלְהִיטוּתוֹ לֶאֱכוֹל בְּסִיפּוּר מְכִירַת הַבְּכוֹרָה. אֶפְשָׁר לְהַרְגִישׁ אֶת הַמֶתַח שֶׁבֵּין הַדְמוּיוֹת – הַבָּעַת פְּנֵיהֶן מְתוּחָה וְקוֹדֶרֶת, כְּאִילוּ מַמְחִישָׁה אֶת הַיְרִיבוּת בֵּינֵיהֶן. הַתַפְאוּרָה הִיא מוֹדֶרְנִית וּמְעוּצֶבֶת כְּבֵית תַמְחוּי־מִסְעָדָה הַמְשַׁמֶשֶׁת לְמַתַן אֲרוּחוֹת, בְּחִינָם אוֹ בִּמְחִיר מִזְעָרִי, לְנִזְקָקִים שֶׁאֵין יָדָם מַשֶׂגֶת לִרְכּוֹשׁ מָזוֹן לְעַצְמָם. קַעֲרַת נְזִיד הָעֲדָשִׁים מְסַמֶלֶת אֶת הַחַיִים שֶׁאֲלֵיהֶם שׁוֹאֲפִים שְׁנֵי הָאַחִים – מַעֲמַד הַבְּכוֹרָה מַהוּתִי בְּחַיֵי שְׁנֵיהֶם, אֶלָא שֶׁיַעֲקֹב יוֹדֵעַ זֹאת מִלֵידָה, וְעֵשָׂו מַכִּיר בְּכָךְ רַק אַחֲרֵי שֶׁאִיבֵּד אֶת בְּכוֹרָתוֹ.