במשך דורות רבים, עד קרוב לימינו אלה, נהגו נוסעים מן הצפון למצרים לחצות את הירדן מערבה ולהמשיך לעבר השפלה דרך עמק דותן, הנושק לעמק יזרעאל.
דרך הבשמים – "נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט"
"וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה."
(פסוק כה)
(פסוק כה)
להמשך קריאה
"וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה":
- "נְכֹאת" = בשמים בכלל או בושם מסוים.
- "וּצְרִי" = צמח בושם שצמח בארץ גם אחרי ימי בית שני ונחשב לבושם יקר במיוחד. נאמר עליו שהרומאים היו משלמים את מחירו בזהב.
- "וָלֹט" = נראה שגם הוא צמח שהיו מפיקים ממנו בושם.
- "הוֹלְכִים לְהוֹרִיד" את הבשמים הללו "מִצְרָיְמָה" כדי לשווקם שם.
- בהמשך הפרקים, שנים לאחר מכן, מסופר כי יעקב (ישראל) שולח את בניו חזרה למצרים ובידיהם מנחה עבור "האיש" (הוא יוסף, אך האחים והאב אינם יודעים זאת). המנחה כוללת מתנובתה המשובחת של הארץ.
קראו את פרק מג פסוק יא. הסבירו את האירוניה העולה מהפסוקים.