בפרק ל"א ירמיהו מזכיר את שבט אפרים, שהוא סמל לממלכת ישראל שיצאה לגלות אשור כ-120 שנה לפני חורבן יהודה.
פסוק זה מופיע גם בתפילת ראש השנה פעמיים: הוא נמנה עם פסוקי הזכרונות וגם מופיע כפסוק האחרון של הפטרת היום השני של ראש השנה.
הלחן של שאול מלבסקי והביצוע של להקת הנחל הופכים את המשמעות המקורית של הפסוק ומשנים את אופן ההבנה של הפסוק.
הבן יקיר לי, יקיר לי, אפרים
אם ילד אם ילד שעשועים.
שעשועים, שעשועים, שעשועים.
הבן יקיר לי, הבן יקיר לי,
הבן הבן יקיר לי, יקיר לי אפריים,
אם ילד אם ילד שעשועים.
כי מדי דברי בו
כי מדי דברי בו
זכור אזכרנו עוד אזכרנו עוד.
הבן יקיר לי אפרים
אם ילד אם ילד אם ילד
אם ילד שעשועים.
כי מדי דברי בו,
כי מדי דברי בו,
זכור אזכרנו עוד, אזכרנו עוד.
על כן המו מעי לו,
על כן המו מעי לו,
רחם ארחמנו, נאום נאום ה'.
הבן יקיר לי, הבן יקיר לי,
הבן הבן יקיר לי, יקיר לי אפרים,
אם ילד אם ילד שעשועים.
כי מדי דברי בו,
כי מדי דברי בו,
זכור אזכרנו עוד אזכרנו עוד.
הבן יקיר לי אפרים,
אם ילד אם ילד,
אם ילד אם ילד שעשועים.
כי מדברי דברי בו,
כי מדי דברי בו,
זכור אזכרנו עוד, אזכרנו עוד.
רחם ארחמנו, נאום ה'.
הנביא ירמיהו מדבר על מערכת יחסים משפחתית בין עם ישראל לאלוהי ישראל.
הפסוק מתייחס לשבט אפרים ולמערכת היחסים בינו לבין האל.
קרדיט: להקת הנח"ל / הבן יקיר לי
