מחנה ישראל
"...וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה."
(כג, יא)

מעדר, חורבת קומראן, מדבר יהודה, המאה ה-1 לפני הספירה עד המאה ה-1 לספירה, ברזל, גובה 18.5 ס"מ, רוחב 18 ס"מ. אוסף רשות העתיקות צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים עד ידי אברהם חי

אתר קומראן במדבר יהודה. באתר הונהגה תפיסת חיים נוקשה בנוגע לטומאה ולטהרה. קביעה זו מסתמכת על המקוואות הרבים ששימשו לטהרה שנחשפו באתר ועל פירוט אורח החיים המופיע במגילות שנמצאו במקום. גן לאומי קומראן, רשות הטבע והגנים. צילום: משה מינץ, רשות הטבע והגנים

 

 

מחנה צבא ישראל, שבו נוכח ה' הנלחם עבור ישראל, היה כפוף למשטר טומאה וטהרה חמור. בחקיקה הכוהנית שבספרי ויקרא ובמדבר מודגש שהטומאה אינה מתיישבת עם נוכחות ה', ויש להרחיקה מהמחנה שבו מצוי המשכן: "וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם" (ויקרא טו, לא).

להמשך קריאה

לפיכך, כל אדם שסבל מפריחה חריגה בעורו ("נגע צרעת") או מזיבה, וכל מי שנטמא בשל מגע עם גופת מת, היה חייב לצאת מהמחנה (במדבר ה, א-ד). במחנה הצבא, גם מי שאירעה לו פליטת זרע (בלשון חז"ל "בעל קרי") היה חייב לצאת מהמחנה, ואף פעולה שגרתית כדוגמת עשיית הצרכים הייתה צריכה להיעשות רק מחוץ למחנה.

עיבוד. מבוסס על: יעקב חיים (ג'פרי) טיגאי, שמואל אחיטוב (עורך) מקרא לישראל: פירוש מדעי למקרא: דברים, כרך שני, טז, יח-לד, יב, 2016, עמ' 574. © הוצאת עם עובד.

  • בפרק כג מדובר על מי שנמצא בתוך מחנה צבא ישראל ועל מי שצריך לצאת אל מחוץ למחנה. הסבירו באיזה אופן רעיון זה דומה לחוקים המופיעים בפרק כ פסוקים ה-ט.