פָּנָה יַעֲקֹב לְדוֹדוֹ, לָבָן הָאֲרַמִי, וּבִיקֵשׁ לָשֵׂאת אֶת רָחֵל לְאִישָׁה: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה."
לָבָן הִסְכִּים מִיָד, הַצָעָה מְצוּיֶנֶת, אָמַר בְּלִיבּוֹ, אַרְוִויחַ רוֹעֵה צֹאן לְשֶׁבַע שָׁנִים!
אַךְ לִפְנֵי שֶׁלָחֲצוּ אֶת הַיָד לְהַסְכָּמָה, הִבִּיט יַעֲקֹב לְתוֹךְ לוֹבֶן עֵינָיו של לָבָן וְחִידֵד מִילוֹתָיו:
"לָבָן, אֶעֱבָדְךָ… בְּרָחֵל" – אֶת רָחֵל אֲנִי מְבַקֵשׁ, וְלֹא אֶת אֲחוֹתָהּ לֵאָה.
"בִּתְךָ" – רָחֵל בִּתְךָ, שֶׁלֹא תָבִיא אַחֶרֶת מִן הַשׁוּק וּשְׁמָהּ רָחֵל.
"הַקְטַנָה" – שֶלֹא תַחְלִיף שְׁמוֹתָן זוֹ בְּזוֹ. שֶׁלֹא תִקְרָא לְלֵאָה רָחֵל, שֶׁלֹא תִתְבַּלְבֵּל.
וְלָבָן הָאֲרָמִי חִייֵךְ וְצָהַל – מוּסְכָּם!

קרדיט: שרית זוסמן, "חתונתו של יעקב", ספר האגדה לילדים. כל הזכויות שמורות © עמותת סנונית.