ביטוי זה חוזר פעמיים בפרשת העי, בפעם הראשונה לאחר שעכן נענש ונקבר תחת גל אבנים בעמק עכור, ובפעם השנייה לאחר תפיסת מלך העי וקבורתו תחת גל אבנים גדול.
בביטוי זה המסַפר פונה לקוראים או לשומעים שחיו בזמנו, וכוונתו לזמן שבו הוא מספר את הסיפור, לזמן שבו הוא וקהל שומעיו חיים. וכך הוא מחבר את שומעיו לאירועי העבר, כאשר הוא מתייחס לאזור שכנראה מוכר להם.