פרק טז בספר במדבר. משה רבינו מלווה אותנו פרקים רבים. משה, ולצידו אהרון אחיו, הוא המנהיג הנבחר, הוא האדם שנמצא בקשר מתמיד עם אלוהים, דרכו החוקים עוברים.

אבל למה דווקא הוא?

אולי יש מתאימים ממנו?

אולי בכלל קבוצה צריכה להנהיג ולא אדם יחיד?

את השאלה הזו שואלים קורח ומי שעימו – "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'."

כשמשה שומע את הטענות הללו הוא נופל על פניו, בכך הוא מבטא את הצער הגדול שלו למשמע הטענות.

מה לדעתכם הדרך הנכונה לבחור מנהיג?

האם עדיפה מנהיגות של אדם אחד או של קבוצה?

או אולי בכלל אין צורך במנהיגות?

משה חושש שהערעור של קורח ועדתו על מנהיגותו יתפשט בעם, על כל הסכנות הכרוכות במצב שכזה. הוא מכריז על מבחן הקטורת. אם אלוהים יקבל את הקטורת של קורח ועדתו או את הקטורת של אהרון.

משה לא מסתפק ומוסיף אות נוסף – אם קורח ועדתו ימותו באופן לא רגיל – סימן שלא בהם בחר ה'.

מה אתם חושבים הולך לקרות…?

שני דברים! מקטירי הקטורת מטעם קורח נשרפים באש הקטורת, ואירוע כביר נוסף מתרחש.

האדמה פוערת את פיה ובולעת את קורח ואת אנשיו ואת כל רכושם ואפילו את האוהלים שבהם הם גרו.

יש לכם רעיון מדוע קורח נעלם מתחת לאדמה?

מה זה מבטא?

רוצים לשמוע את הסיפור בחרוזים של אפרים סידון? מומלץ בחום!