פרק יא בספר יהושע. וקודם שאלה, יש לכם "מנהיג" או "מנהיגה" בכתה? או בחוג? כאלו שכשהם אומרים משהו כולם מקשיבים להם? מה אתם אומרים, זה כיף להיות מנהיג או מנהיגה?
מסע הכיבושים של בני ישראל בארץ נמשך. בפרק הקודם קראנו על המלחמות בדרום הארץ ובפרק שלנו אנחנו קוראים על המלחמות בצפון.
יהושע וחייליו לא נלחמו בכל הערים באותה עוצמה. בעיר אחת, חצור, הם נכנסו ממש "בכל הכח": "וַיַּכּוּ אֶת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לְפִי חֶרֶב הַחֲרֵם לֹא נוֹתַר כָּל נְשָׁמָה וְאֶת חָצוֹר שָׂרַף בָּאֵשׁ."
למה חצור קבלה כזה יחס מיוחד?
"כִּי חָצוֹר לְפָנִים הִיא רֹאשׁ כָּל הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה."
כלומר, היא היתה עיר מנהיגה. בירת האזור. ניצחון מוחץ עליה, מסמן את הניצחון על האזור כולו.
מסתבר שלהיות עיר מיוחדת ומובילה זה טוב ונעים בימי שלווה אבל לא ממש בימי מלחמה.
האם הדבר נכון גם בקרב בני אדם?
מה דרוש כדי להפוך למנהיג/ה?
אילו מחירים משלמים מנהיגים?
ביקרתם פעם בתל חצור? מי שלא, הגיע הזמן! ומי שכן, איזה כייף לבקר שוב! אז בכל מקרה קבלו טיפ לטיול!