בן בליעל! (גם בתנ"ך יש קללות עסיסיות)
"וּבְנֵי עֵלִי, בְּנֵי בְלִיָּעַל: לֹא יָדְעוּ, אֶת ה'. " (פסוק יב)
בליעל, מתוך הספר The Magus, מאת פרנסיס ברט, 1801.

בליעל, מתוך הספר The Magus, מאת פרנסיס ברט, 1801. מתוך ויקישיתוף

"בְּלִיַּעַל" או "בֶּן בְּלִיַּעַל" זו קללה רצינית מאוד בתנ"ך. אם מפרקים את המילה "בליעל", מגלים שהכוונה היא כנראה לאדם שהוא "בלי – עול", כלומר אדם ללא עול שמיים (חסר אמונה או מוסריות). חפני ופנחס הפכו מ"בני עלי" ל"בני בליעל" .

להמשך קריאה

במקומות אחרים במקרא הכינוי "בני בליעל" מתייחס למי שעוסקים בעבודה זרה (עבודת אלילים), ובמקורות מאוחרים התגלגל השם "בליעל" והפך לכינוי של שֵׁד שהיה אחראי לשקרים ולרגשות אשמה. בניו של הכהן הגדול עלי היו מיועדים ללכת בעקבותיו ולמלא את התפקיד החשוב והמכובד – כוהנים במשכן ה'. אולם הם לא עמדו בתקוות שֶׁתָּלוּ בהם. חטאם הראשון היה התייחסותם הלא ראויה לתפקידם ככוהנים בזמן עבודת הקורבנות הקדושה: הם נהגו לחטוף כרצונם מן הקורבנות שהביאו המאמינים לזבוח לאל, ולא חיכו שהבשר יהיה מוכן ושמי שמעלה קורבן ייתן להם את חלקי הזבח שקבעה התורה לכוהנים (למשל בספר דברים יח, ג). מלבד זאת, בהמשך יש רמיזה כי הם נהגו באופן לא ראוי בנשים שהגיעו למשכן ה'.

  • מה גרם לכך שבני עלי הפכו ל"בני בליעל"?