בשוב ה' את שיבת ציון

הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים

בְּחֹדֶשׁ אִיָּר, בִּשְׁנַת תַשְׁכָּ"ז, הָיָה הַדָּבָר
וַיָּבוֹאוּ הָרַמַטְכָּ"ל וּפָמַלְיָתוֹ אֶל קֶבֶר דָּוִד עַל הָהָר
וַיַּעַמְדוּ לְפָנָיו בִּבְגָדִים מְעֻפְרֵי עָפָר
וַיִּמְחוּ מִמִּצְחָם אֶת נַחַל הַזֵּעָה הַנִּגַּר
וַיִּנְשְׁמוּ עֲמֻקּוֹת וַיַּצְדִּיעַ הָרַמַטְכָּ"ל וַיֹּאמַר:
אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, הַר הַבַּיִת שַׁחְרֵר

וַתָּקָם דְּמָמָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה
דְּמָמָה הַשּׁוֹאֶגֶת יוֹתֵר מִן הַצְּעָקָה
דְּמָמָה אֱלֹהִית. דְּמָמָה דַּקָּה
וַיֹּאמַר הַמֶּלֶךְ וְקוֹלוֹ נֶחְנַק:
דַּבֵּר, דַּבֵּר אֵלַי יִצְחָק

וַיִּקְרַב הָרַמַטְכָּ"ל אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמַר:
לֹא אֲנַחְנוּ לְבַדֵּנוּ שִׁחְרַרְנוּ אֶת הָהָר
לֹא אֲנַחְנוּ לְבַדֵּנוּ עָשִׂינוּ אֶת הַנֵּס
וְלֹא רַק בִּזְכוּתֵנוּ הַדֶּגֶל עַל הַכֹּתֶל מִתְנוֹסֵס
וְאַף כִּי לוֹחֲמֵינוּ הִסְתַּעֲרוּ כַּאֲרָיוֹת
לֹא הֵם בִּלְבַד פָּרְצוּ אֶת שַׁעַר-הָאֲרָיוֹת

חיים חפר, "היינו כחולמים" (קטע מהיצירה). © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

"מזמור קכו נכנס כפי שהוא אל פנתאון השירים של הציונות. הוא הולחן והושר כשיר המבטא את החזרה של עם ישראל לארצו אחרי אלפיים שנים של גלות. בייחוד חקוקה בזיכרון הקיבוצי השורה "הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ", שקיבלה משמעות של תחייה לאומית ושל החיים החקלאיים של היהודי החדש.
על הרקע הזה של תחושת הגאולה, ההתחדשות והגאווה הלאומית, יש לקרוא את שירו של בארי חזק. לפי השיר, כאשר החזון הציוני האוטופי מתממש בקרקע המציאות יש לו מחיר, ואת המחיר הזה משלמים הבנים בחייהם והאבות בכאבם."

מיכל שוורץ, "ארץ קוצרת יושביה" – אתר מיזם 929

כמו כן, המילה 'נֶגְבָּה' (וגם 'תימנה') מציינת במקרא את אחת מארבע רוחות השמיים –
דרום.
בפרקנו ישנו תיאור של אפיקי הנגב העולים על גדותיהם ונושאים עימם את הגאולה המובטחת לגולים (החזרה לארץ ישראל).
המשורר, בעל המזמור, חי ככל הנראה בגלות, כלומר מחוץ לשטחה של ארץ ישראל.

ישמע אדני השר
את דבר עבדה. עבדך
קצר. היה. עבדך. בח
צר אסם. ויקצר עבדך
ויכל ואסם כינם. לפני שב
ת כאשר כל {ע}בדך את קצר וא
סם כינם ויבא הושעיהו בן שב
י. ויקח. את בגד עבדך כאשר כלת
את קצרי זה ימם לקח את בגד עבדך
וכל אחי. יענו. לי. הקצרם אתי בחם.
{ה}ש {מש} אחי. יענו. לי אמן נקתי מא
{שם}………בגדי ואמלא. לשר להש
{יב} ……….עב{דך}…..אלו. רח
{מם. והש}בת את {בגד. ע}בדך ולא תדהם

כיום עובדים עדיין מתלוננים על מעבידיהם, אך העבודה נעשית באופן אחר לחלוטין
באמצעות קומביין.

הדימוי מדגיש את ממד ההפתעה בגאולה.
שיטפון מתרחש כשהגשם יורד במקומות הגבוהים ומימיו ממלאים את ערוצי הנחלים הזורמים מערבה – לים התיכון ומזרחה – לערבה ולים המלח, כמו נחלי מדבר יהודה והנגב. זרימות הנחלים מתרחשות באזורים שלאו דווקא ירד בהם גשם, ולכן השיטפונות מגיעים לרוב בהפתעה גמורה. עוצמת השיטפון תלויה בכמות הגשם שירדה, בשיפוע הנחלים, באופי הקרקע ובכמות הצומח. ככל שהשטח מדברי יותר והשיפוע תלול יותר – כך עוצמת השיטפון חזקה יותר.

בשנת 1879 התגלתה כתובת 'גליל כורש'. גליל על שם צורתה ובה ההכרזה על שחרור הנתינים שתחת המלך כורש אל מקום הולדתם.

"אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד…
החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים.
כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם."

סמל שקיבל משמעות חדשה בהתעוררות הלאומית ובמפעל הציוני שבא בעקבותיה, ובייחוד עם הקמת המדינה ב־1948.
כיום אנו מכירים שמות של מקומות, רחובות, מרכזים וכד' הנקראים על שם המנהיגים הבולטים בקורות עם ישראל.