מסכת תענית, ג, ט:
מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ לְחוּנִי הַמַּעְגָּל:
הִתְפַּלֵּל שֶׁיֵּרְדוּ גְשָׁמִים.
אָמַר לָהֶן:
צְאוּ וְהַכְנִיסוּ תַנּוּרֵי פְסָחִים,
בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יִמַּקּוּ.
וְהִתְפַּלַּל, וְלֹא יָרְדוּ גְשָׁמִים.
עָג עוּגָה וְעָמַד בְּתוֹכָהּ, וְאָמַר:
"רַבּוּנוֹ שֶׁלָּעוֹלָם,
בָּנֶיךָ שָׂמוּ פְנֵיהֶם עָלַי,
שֶׁאֲנִי כְבֶן בַּיִת לְפָנֶיךָ.
נִשְׁבָּע אֲנִי בְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל,
שֶׁאֵינִי זָז מִכָּן,
עַד שֶׁתְּרַחֵם עַל בָּנֶיךָ."
[תַּלְמוּד]