על הר הכרמל, רגע לפני העימות עם נביאי הבעל, אליהו מציב מראה בפני העם.
פסחים על שתי הסעפים
"וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל כָּל הָעָם וַיֹּאמֶר עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם ה' הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו, וְלֹא עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר." (פסוק כא)
להמשך קריאה
הוא ממשיל את התנהגותם – חוסר הבחירה שלהם באמונה אחת – לזו של אדם צולע (פִּסֵּחַ) שנשען בכל פעם על רגל אחת ואינו יציב על אף אחת מהן. אליהו יוצא נגד אמונת העם באלוהי ישראל ובבעל במקביל (סִינְקְרֶטִיזְם – שילוב אמונות), ודורש מהם להכריע. תגובת העם – שתיקה. בימינו משמעות הביטוי "פוסח על שתי הסעיפִּים" דומה – היסוס וחוסר הכרעה בין שתי דרכי פעולה.
משמעות הביטוי "לפסוח על שתי הסעיפִּים" היא היסוס וחוסר הכרעה בין שתי דרכי פעולה.
- האם לדעתכם יש מקרים שבהם הדרך הנכונה לפעול היא דווקא דרך ההיסוס, דרך ביניים? הביאו דוגמה