גֶּשֶׁם נְדָבוֹת – חיים גורי

וְקוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶׁם עַל הַכַּרְמֶל וּזְבוּלוּן בּוֹאֲכָה הֶהָרִים,
עוֹפֶרֶת וְזָהָב.
אָז נַחֲלֵי אַכְזָב הָיוּ לְנַהֲרוֹת אֵיתָן, הוֹלְכִים אֶל יָם הָעֲרָפֶל.
גַּם הַקִּישׁוֹן, מִשְׁכַּן הָאֶבֶן, הַלְּטָאָה וְהַצְּרָעוֹת.

וְקוֹל הֲמוֹן-הַגֶּשֶׁם שֶׁשָּׁטַף אֶת דַּם הַנְּבִיאִים הָהֵם בְּשֶׁבֶר עֲנָנִים.
וְלֹא נִשְׁמַע בַּמֶּרְחָק הָאָפֹר מִסְפֵּד נְשׁוֹתֵיהֶם,
לְצַעַר וּלְבוּשָׁה.
אַךְ זִקְנֵי הָעֵמֶק זוֹכְרִים בְּקֹשִׁי רַב שָׁנָה כָּזֹאת
לְהִלּוּלַת תְּבוּאוֹת הַחֹרֶף וְהַקַּיִץ, לִסְאָה גְּדוּשָׁה.

שִׁבְעָה יָמִים נִמְשַׁך הֲמוֹן-הַגֶּשֶׁם וְשִׁבְעָה לֵילוֹת,
מִלֵּא מַאַגְרֵי תְּהוֹם, גָּרַם לְשִׁטְפוֹנוֹת קָשִׁים בְּצֶבַע הַקָּפֶה.
אַחַר נִרְגַּע לְאַט לְאַט בַּאֲגָמִים וּשְׁלוּלִיּוֹת,
רְאִי עָנָן וְכוֹכְבַיָּה.
בֵּין פֶּסַח לְבֵין שָׁבוּעוֹת הִפְרִיאוּ הַקּוֹצִים,
כְּמוֹ סוּס וְרוֹכְבוֹ עַד לֹא נוֹדַע כִּי בָּאוּ אֶל קִרְבָּם.

רֹב הָאַלְמָנוֹת נִשְּׂאוּ שֵׁנִית, כִּי מַה תַּעֲשֶׂינָה לְבַדָּן.
אַך הַיְּתוֹמִים גָּדְלוּ, הִרְבּוּ לְהִפָּגֵשׁ, לַמּוֹעֵד יָרְדוּ אֶל הַקִּישׁוֹן.
כַּאֲשֶׁר קָרְאוּ בְּאָזְנֵיהֶם בִּשְׁמוֹ שֶׁל אִישׁ-הָאֱלֹהִים
הֵם לֹא חָשְׁבוּ עַל גֶּשֶׁם, רַק עַל דָּם.

הָיוּ עוֹד מִלְחָמוֹת רַבּוֹת וְעוֹד גְּשָׁמִים רַבִּים
וְהָעִנְיָן לֹא הִסְתַּיֵּם בְּכָךְ – – –

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.