פתיחה לספר שופטים

יכול להיות שזה נגמר
מילים: יהונתן גפן
לחן: שם טוב לוי

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי,
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי
שׁוֹמֵר עִבְרִי על סוס לבן, בלילה שחור
על שְׂפַת הכינרת טרומפלדור היה גיבור
תל אביב הקטנה, חוֹלוֹת אדומים, ביאליק אחד
שני עצים שִׁקְמִים, אנשים יפים מלאים חלומות
ואנו באנו ארצה לִבְנוֹת וּלְהִבָּנוֹת,
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת.

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וּבִצוֹת
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר

יכול להיות שזה נגמר.
יכול להיות שזה נגמר.

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי
פלמ"ח, פִינְגָ'אן, קפה שחור וכוכבים
אנגלים, מַחְתֶּרֶת וְיַלְקוּט הַכְּזָבִים
שָׂפָם וּבְלוֹרִית, כָּפִיָּה על צוואר, ירון זהבי
אלתרמן, תמר, בחורות יפות, מכנסיים קצרים
והיה להם בשביל מה לקום בבוקר
כי לנו, לנו, לנו ארץ זאת

כאן, איפה שאתה רואה את הדשא…

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי.

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

אֳפָקֵינוּ עָבִים… יצחק שלו

אֳפָקֵינוּ – עָבִים, אֳפָקֵינוּ – בְרָקִים,
מִתְגַּלְגֵּל רַעֲמָם שֶׁל יָמִים עַתִּיקִים
בִּגְבוּלֵנוּ, צְפוֹנִי, – שׁוּב רִכְבּוֹ שֶׁל סִיסְרָא
וְשִׁירַת־דְּבוֹרָה בָאֲוִיר מְנַסְּרָהּ…
עוֹד מְעַט וּמֵאֹפֶל הַסַּעַר יִתַּךְ
עוֹד מְעַט וְיָקוּמוּ אֵהוּד וְיִפְתָּח
לַהֲדֹף מוֹאָבִים וּלְהָפִיץ עַמֹּנִים
כַּאֲבוֹת־אֲבוֹתָם בְּיָמִים קַדְמוֹנִים.

צֵל כּוּשַׁן־רִשְׁעָתַיִם עוֹלֶה, וּכְמוֹ אָז,
אֶל מוּל חֵיל־אֲרַמִּים, – עָתְנִיאֵל בֶּן־קְנַז.
עֵת לָשִׂים מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים
לְסַיֵּר הַשְּׁבִילִים וְלִפְקֹד הַגְּשָׁרִים
לְפַסֵּג עֶמְדּוֹתֵינוּ מִסְּפָר אֱלֵי סְפָר
וּלְדָבְקָה בְנִשְׁקֵנוּ כָעֵץ בֶּעָפָר,
וּבַגַּיִס לָקוּם, – עַד יִרְאֶה וְחָרַד
כָּל־זְכוּר־עֲמָלֵק בֶּאֱדוֹם וַעֲרָד…

דִּמְדּוּמִים בְּשָׁמֵינוּ. הֲיוֹם הוּא אִם לֵיל?

חֵי שִׁמְשׁוֹן הַדָּנִי וְעַבְדּוֹן בֶּן־הִלֵּל:
גַּם אִם טֶרֶם יָדַעְנוּ בְאֵיזוֹ שָׁעָה
וּמֵאַיִן וָאָן תִּפָּתַח הָרָעָה,
– בְּשׁוֹפְטֵינוּ נִשְׁבַּעְנוּ, עַמִּי וְאַחַי,
לֹא יַעֲבֹר הָאוֹיֵב עַל פָּנֵינוּ וָחַי!
כִּי אֻכְזַרְנוּ מֵעֹשֶׁק, נִקְשֵׁינוּ מִדָּם
כִּי לְאֶרֶץ הָיִינוּ, הָיִינוּ לְעָם!…

הִשִׂיגוּנוּ בְּשַׁעַט יָמַי הַשּׁוֹפְטִים
עֵת לזעיק כָּל חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים וְחוֹבְטִים,
כִּי רִגְּשׁוּ כָּל-בְּנֵי-קֶדֶם וּבְנִי מִדִּינִים
וּבַגְּבוּל-הַיַּרְדֵּן, – מַחֲנַיִם-מַחֲנַיִם…
מוּל מִשְׁמָר-הָאוֹיֵב, בָּרָאשִׁי אַשְׁמוּרוֹת,
בֵּין-יִוָּאֵשׁ וּפָרָה, – לוֹ יְצַפּוּ בַּמְּדוּרוֹת…
אפקינו – עָבִים, אפקינו – בְּרָקִים,
פַּעֲמִי הַסְּעָרָה דּוֹהֲרִים וְדוֹלְקִים…

-לוֹ נְהִי שֶׁמְּגָרִים! לוֹ נְהִי בְּרָקִים!…

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם. מתוך: מלכה שקד (עורכת), לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה, 2005. © משכל.

אם מחפשים בתנ"ך מקומות שיש להם שמות דומים, אפשר למצוא בספר שופטים פרק כ תיאור של מקום שבו בכו בני ישראל, ובספר בראשית פרק לה מסופר על מקום בשם "אלון בכות". מקומות אלה, שהם כנראה מקום אחד שהיה בו מזבח מרכזי, מזוהים עם העיר בית אל. בית אל הייתה עיר הפולחן המרכזית בתקופת יהושע ובתקופת השופטים.

איך אפשר להסביר את השמות השונים? ובכן, לפניכם שלושה הסברים:

• פירוש חז"ל: "כתיב סרח וכתיב חרס. אמר ר' אלעזר: בתחילה [לפני כיבוש יהושע] פירותיה כחרס, ולבסוף פירותיה מסריחין [מרוב שמנן]. ואיכא דאמרי [ויש האומרים]: בתחילה מסריחין, ולבסוף כחרס נשמרים יפה. (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קכב עמוד ב)
• פירוש רש"י: "על שום שהעמידו תמונת חרס (שמש) על קברו, כלומר: חבל על אדם שהעמיד החמה ומוטל בקבר."
• לפי חוקרים, שם המקום היה "תמנת חרס", אבל כדי ללעוג לפולחן השמש ולעבודת האלילים, שינו את שם המקום בכתובים ל"תמנת סרח".

הם עזבו את האמונה באלוהים והלכו אחרי אלוהים אחרים – "בעל ועשתרות".
עשתורת, לפי האמונה הכנענית, היא מלכת השמיים, אלת היופי, המלחמה והפריון, אשתו של האֵל בעל.
צפו בסרטון על האל בעל.