ושתי, מתוך מגילת אסתר. JT Waldman Copyright 2005 Image from Megillat Esther

ושתי מוצגת ביצירה כאישה מלאת ביטחון עצמי ומודעות עצמית. אדונית לעצמה ולגופה. בעידן המודרני דמותה מייצגת פעמים רבות גיבורה פמיניסטית.

ושתי המלכה מסרבת לבקשתו של המלך אחשוורוש. איך העזה לעשות זאת, ומדוע עשתה זאת? מסתבר שבפרס הקדומה לנשים היה הרבה יותר כוח ממה שאנחנו חושבים.

ד"ר תמר עילם-גינדין, חוקרת במרכז לחקר איראן באוניברסיטת חיפה, מדברת על ההקשרים ההיסטוריים של מגילת אסתר ונשאלת אם מדובר באמת היסטורית או באגדה.

כיצד הגיע מרדכי לשושן? בשלהי תקופת הבית הראשון הגלה נבוכדנצר מלך בבל את יכניה מלך יהודה [הקרוי גם בשמות יהויכין או כניהו (מלכים ב, כד)] ויחד איתו את המשפחות המיוחסות שביהודה, ובתוכן אנשי מקצועות הברזל.

המלך כסרכס הראשון, בארמון בעיר פרספוליס, אחת מבירות המלכים האחמנים בפרס. Nick Taylor, at flickr, CC BY 2.0

השם "אחשוורוש" הוא ההגייה העברית של השם חְ'שַיָארְשָׁא, שמם של שני מלכים מהשושלת האַחֶ'מֶנית. ההגייה היוונית של השם היא קְסֶרְקְסֶס. השושלת האח'מנית שלטה בפרס במאות השישית והרביעית לפני הספירה. אחשוורוש של מגילת אסתר מזוהה עם ח'שיארשא הראשון, שמלך בשנים 465-486 לפני הספירה. כאשר ח'שיארשא הראשון מונה את המדינות שבשליטתו, המזרחית ביותר שהוא מציין היא הִנְדוּשׁ (עמק האינדוס, שעל שמו נקראת הודו), והדרומית ביותר – כּוּשִׁיַּה.

מבוסס על: תמר עילם גינדין, "ויהי בימי קְסֶרְקְסֶס", אתר מיזם 929

השושלת האַחֶ'מֶנית שלטה בפרס במאות השישית והרביעית לפני הספירה. השם "אחשוורוש" הוא ההגייה העברית של השם חְ'שַיָארְשָׁא, שמם של שני מלכים מהשושלת האַחֶ'מֶנית.
שושן הייתה בירת החורף של המלכים האח'מניים. ההיסטוריונים היוונים מכירים רק אותה, אף שהיו בירות נוספות באימפריה. שושן, שהיום נקראת שׁוּשׁ, הייתה לפני כן בירת אימפריית עילם, והיא שוכנת במחוז החם ביותר באיראן. עד היום נמדדות שם בכל קיץ טמפרטורות שיא.

מבוסס על: תמר עילם גינדין, "ויהי בימי קְסֶרְקְסֶס", אתר מיזם 929

מפת ממלכת פרס בשיא גודלה. יוצרים: Fabienkhan ורוליג, ויקישיתוף, CC BY-SA 2.5

בשנת 539 לפני הספירה כבש כורש מלך פרס את בבל, ושלט על הגדולה בממלכות שקמו עד אז בעולם העתיק – ממלכת פרס. אחר כך הורחבו גבולותיה של ממלכת פרס עד למצרים ולצפון הודו, והיא השתרעה "מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א, א).

אדווין לונג (1891-1829), אסתר בהרמון המלך, אנגליה 1878, מאוסף הגלריה הלאומית של ויקטוריה, מתוך ויקישיתוף

בציור מתוארת אסתר ממתינה בהַרְמוֹן, בית הנשים המלכותי, למפגש לֵילִי חד-פעמי עם המלך. נערות בית הנשים דואגות לטיפוחה – על פי הפסוקים היה מדובר בשנה שלמה של מירוק בשמן המור, בבשמים ובתמרוקי נשים.
מבטה של אסתר, הבעת פניה ותנוחת גופה חושפים כלפי חוץ את סערת הרגשות שלה.

shutterstock.com

במשתה הגדול של אחשוורוש שתו "כדת", כלומר – לפי מנהג המקום. וגם "אין אונס", כלומר – נתנו לכל איש לשתות כפי רצונו מהיין של המלך, לא כפו על המשתתפים לשתות וגם לא מנעו מהם לשתות.

shutterstock.com

בעברית יש מילים רבות לכעס. אנחנו מתרגזים, כועסים, זועמים וזועפים, ובסלנג מתפוצצים מכעס, והפיוּזים שלנו קופצים.
גם בתנ"ך יש מילים רבות לכעס: חרוֹן, חרון אף, חמה, זעם, זעף, עברה, קצף ועוד.

ארט דה גלדר, משתה המלך אחשוורוש, המאה ה-17, מאוסף מרכז גטי, מתוך ויקישיתוף

כדי להבין את המדרש נדרש ידע על הרקע ההיסטורי של התקופה. במאה החמישית לפנה"ס, יהודי ממלכת פרס בוחרים בחיים בגולה על פני שיבה לארץ ישראל. ויותר מזה, הם מואשמים באימוץ תרבותם הקלוקלת של הפרסים.