MSSA/shutterstock.com

המדרש מתעכב על הביטוי "וְהָיָה כָּל הַנָּשׁוּךְ" ואומר:

נחש הנחושת מתוך הספר: "The story of the Bible from Genesis to Revelation", ויקישיתוף

בפרק כא יש לנחשים שני תפקידים סותרים: מצד אחד הם גורמים למוות, ומצד שני מרפאים. איך זה יכול להיות?
גם חכמי המשנה שאלו את אותה השאלה:

מכשולים רבים ותלאות רבות חָווּ בני ישראל בדרך לכנען. ועכשיו, רגע לפני סופם של הנדודים, נדמה שהבעיות רק הולכות וגדלות, הקשיים רק מתעצמים.

גם בפרק זה מבקשים בני ישראל לעבור בשטח שהוא בשליטה של מישהו אחר. הפעם – שטח האמורי, והעומד בראשם הוא המלך סיחון.
אפשר כמובן להבין את בקשתם של בני ישראל, ואפשר גם להבין את הסירוב של המלך סיחון.

Vladislav T. Jirousek/shutterstock.com

המילה "שָׂרָף" מופיעה בפרק פעמיים. פעם אחת בתיאור הנחשים שנשכו את העם: "הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים" ופעם שנייה בתיאור הפעולה שצריך משה לעשות: "עֲשֵׂה לְךָ שָׂרָף…"

נחש (כלי דמוי בעלי חיים), תל מבורך, שנהב, תקופת הברונזה המאוחרת. צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

צלמיות (פסלי) נחשים נמצאו במקומות שונים בארץ, למשל בנחל התנינים שבעמק חפר, בתל חצור הצפוני, בעקרון שבשפלת יהודה ובפארק תמנע שבערבה.

בהשראת פסוק יז, המתאר את "השירה הזאת", כתב המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק את השיר "עלי באר". את השיר הלחינה שרה לוי תנאי, וביצעה הזמרת נחמה הנדל.

סמל ארגון הרפואה הבינלאומי. Iuri Silvestre/shutterstock.com

במרבית סמלי הרפואה בעולם המערבי מופיע סמל הנחש. בחירה מפתיעה, לא? הרי נחשים נתפסים כמסוכנים.

צילום: Jerzy Strzelecki, 2001, מתוך ויקישיתוףעל פי המסופר בספר דברים, משה לא זכה להיכנס לארץ כנען. אלוהים ציווה עליו לעמוד על הר נבו, ורק להסתכל על הארץ. שם על ההר, לפי המסופר, מת משה.

האזור בשליטת מואב בעבר הירדן המזרחי, מתוך ויקישיתוף. אין ולא יהיה קובץ אחר. אם אתן לא מסתדרות עם הפורמט הזה חפשו תוכנות המרה בגוגל

בני ישראל מנסים, ללא הצלחה, למצוא דרך לעבור בה כדי להגיע לכנען.
הפעם הם פונים לסיחון, מלך האמורי, וגם הוא מסרב להם.

בפסוק כתוב כמה פעמים שמשה צריך לקחת את הנחש ולשים אותו על נֵס.
מה זה נֵס?
למילה נֵס יש כמה משמעויות. המשמעות המוכרת יותר – התרחשות לא טבעית, פלא. המשמעות המוכרת פחות – דֶגֶל.

כמו בשיר "שאו ציונה נס ודגל" – שיר שכתב נֹחַ רוזנבלום בעקבות הקונגרס הציוני הראשון בשנת 1898, בהשראת מילות התנ"ך, ספר ירמיהו, פרק ד פסוק ו: "שְׂאוּ נֵס צִיּוֹנָה הָעִיזוּ אַל תַּעֲמֹדוּ".