וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד…
אוֹתוֹ הַדּוֹר הַנָּשִׁים הָיוּ גּוֹדְרוֹת מַה שֶּׁאֲנָשִׁים פּוֹרְצִין.
וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד…
אוֹתוֹ הַדּוֹר הַנָּשִׁים הָיוּ גּוֹדְרוֹת מַה שֶּׁאֲנָשִׁים פּוֹרְצִין.
בני ישראל עדיין נמצאים במדבר, ובנות צְלָפְחָד מדברות על ירושה של אדמה (נחלה) במקום שבכלל עוד לא הגיעו אליו. מה פתאום הן מדברות על ארץ כנען, על העתיד? גם חכמי חז"ל עסקו בסוגיה
משה מצווה למנות כמנהיג "איש אשר רוח בו". הקשיבו למילות השיר "בגלל הרוח".
עוד מעט יעזוב משה את העם, אבל המסע לא נגמר ויש למנות מנהיג שיוביל את העם קדימה. עַם בלי מנהיג מתואר בפסוק: "כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה".
יצירה של פרדריק ריצ'רד פיקרסגיל, אומן אנגלי בן המאה ה-19. יצירות שאומנים יצרו בעקבות סיפורי התנ"ך מתכתבות עם הטֶקְסְט התנ"כי, כדי להסביר או להעשיר אותו.
בסרטון נאמר כי הבנות של צְלָפְחָד ביקשו משהו שהיה "בניגוד למקובל" ועשו היסטוריה.
בפרקים הקודמים עסק משה בחלוקת הנחלות (חֶלְקוֹת האדמה) בארץ כנען לַשבטים. פרק כז מתמקד במקרה מיוחד, מקרה שבו אבי המשפחה מת ולא היו לו יורשים זכרים, אלא רק בנות.
בפסוק מתוארת תחילת הטקס שמתבקש משה לערוך כדי למנות את יהושע למחליפו בהנהגת העם. במסגרת הטקס משה צריך לסמוך את ידו על יהושע. מבחינה פיזית, המשמעות של "לסמוך" היא להניח, להישען.