בַּפָּסוּק מְצוּיָן גַם "בִּנְךָ", גַם "יְחִידְךָ", גַם "אֲשֶׁר אָהַבְתָּ" וְגַם "יִצְחָק".
חֲזַ"ל נִיסוּ לְהָבִין מַדוּעַ הַפֵּירוּט וְהַחֲזָרָה.

כַּמָה עוּבְדוֹת מְעַנְיְינוֹת עַל הָאַיִל:

1. הָאַיִל הוא כֶּבֶשׂ זָכָר בּוֹגֵר. הַזָכָר גָדוֹל מֵהַנְקֵבָה (הַכִּבְשָׂה) וְיֵשׁ לוֹ קַרְנַיִים אֲרוּכּוֹת וּמְסוּלְסָלוֹת.

2. הָאַיִל יָכוֹל לְהַגִיעַ לַמִשְׁקָל שֶׁל 100 קִילוֹגְרָמִים, וְתוֹחֶלֶת חַיָיו כְּ-15 שָׁנָה.

3. בְּקַרְנֵי הָאַיִל מִשְׁתַמְשִׁים לַהֲכָנַת שׁוֹפָרוֹת, שֶׁבָּהֶם תוֹקְעִים בְּרֹאשׁ הַשָׁנָה וּבְיוֹם הַכִּיפּוּרִים. יֵשׁ הַטוֹעֲנִים כִּי תוֹקְעִים דַוְוקָא בַּשׁוֹפָר הֶעָשׂוּי מִקַרְנֵי אַיִל, כְּדֵי לִזְכּוֹר אֶת סִיפּוּר הָעֲקֵדָה וְאֶת רָמַת הָאֱמוּנָה שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ.

 

אוֹמָנִים רַבִּים צִיְירוּ בְּהַשְׁרָאַת סִיפּוּר "עֲקֵדַת יִצְחָק". בְּרוֹב הַצִיוּרִים מוֹפִיעַ הָרֶגַע הַדְרָמָטִי שֶׁבּוֹ הַמַלְאָךְ עוֹצֵר אֶת אַבְרָהָם וּמַרְאֶה לוֹ אֶת הָאַיִיל שֶׁבַּסְבַךְ. בַּיְצִירָה הַזֹאת הִתְמַקֵד הָאוֹמָן בָּרְגָשׁוֹת שֶׁל אַבְרָהָם כְּלַפֵּי בְּנוֹ.

 

כַּאֲשֶׁר אַבְרָהָם הָיָה מַמָשׁ קָרוֹב לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַעֲשֶׂה, יָצָא מַלְאָךְ מֵהַשָׁמַיִים וְקָרָא: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר"!

מִצִיוּרִי הַתַנַ"ךְ שֶׁל גוּסְטַב דוֹרֶה, צַיָיר צָרְפָתִי בֶּן הַמֵאָה הַ-19. הַתְמוּנָה מְתָאֶרֶת אֶת אַבְרָהָם וְאֶת יִצְחָק בְּדַרְכָּם לָעֲקֵדָה: "וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ"

 

לַסִיפּוּר הַמוּכָּר הַמְסוּפָּר בְּפֶרֶק כב קוֹרְאִים כּוּלָם "עֲקֵדַת יִצְחָק".
אֲנָשִׁים שֶׁמִתְפַּלְלִים קוֹרְאִים אֶת הַסִיפּוּר הַזֶה בְּכָל בּוֹקֶר לִפְנֵי תְפִילַת שַׁחֲרִית (תְפִילַת הַבּוֹקֶר).
וּמָה פֵּירוּשׁ הַמִילָה "עֲקֵדָה"?
לַעֲקוֹד – לִקְשׁוֹר אֶת הַיָדַיִים וְהָרַגְלַיִים, לִכְבּוֹל.

הַסוֹפֵר אֶפְרַיִם סִידוֹן מְסַפֵּר בַּחֲרוּזִים אֶת סִיפּוּר עֲקֵדַת יִצְחָק, וְדָנִי קֶרְמָן מְאַיֵיר אֶת הַסִיפּוּר.

 

בְּאֵר שֶׁבַע הִיא הַמָקוֹם שֶׁמִמֶנוּ מַתְחִיל סִיפּוּר הָעֲקֵדָה, וְשָׁם הוּא גַם נִגְמָר.
הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע מוּזְכֶּרֶת פְּעָמִים רַבּוֹת בְּמִקְרָא, וְהִיא קְשׁוּרָה לִשְׁלוֹשֶׁת הָאָבוֹת. הַהֶסְבֵּר לַשֵׁם "בְּאֵר שֶׁבַע" נִיתַן בְּסִיפּוּר הַבְּרִית בֵּין אַבְרָהָם לְבֵין אֲבִימֶלֶךְ מָלַךְ גְרָר, וּלְפִיו "שֶׁבַע" מִלְשׁוֹן שְׁבוּעַת נֶאֱמָנוּת.
עִם הַשָׁנִים נֶעֶשְׂתָה בְּאֵר שֶׁבַע עִיר גְדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה בְּמַמְלֶכֶת יְהוּדָה.

אֵין יוֹדְעִים בְּוַוָדאוּת מַה מְקוֹמוֹ שֶׁל הַר הַמוֹרִיָה. עַל פִּי הַמָסוֹרֶת, הָהָר מְמוּקָם בִּירוּשָׁלַיִם, בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית הַמִקְדָשׁ.
בְּסִיפּוּר הָעֲקֵדָה מְסוּפָּר שֶׁאַבְרָהָם הָלַךְ בְּמֶשֶׁךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים מִבְּאֵר שֶׁבַע לְאֶרֶץ הַמוֹרִיָה. וְאָכֵן הַמֶרְחָק בֵּין בְּאֵר שֶׁבַע לִירוּשָׁלַיִם הוּא כְּ-90 ק"מ – מֶרְחָק שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבוֹר  בִּשְׁלוֹשָׁה יְמֵי הֲלִיכָה.
לְטַעֲנַת הַשׁוֹמְרוֹנִים, הַמַאֲמִינִים שֶׁהַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָאֲמִיתִיִים, הַר הַמוֹרִיָה הוּא הַר גְרִיזִים, הָהָר הַמְקוּדָשׁ לָהֶם.

בתנ"ך מוזכר פעמים אחדות פולחן הקרבת ילדים לאלים שונים, כחלק מעבודה זרה שעליה חל איסור מוחלט. הפולחן יועד לאלים שונים, כגון מולך, כמוש, אדרמלך וענמלך. בפרק ז בירמיהו נאמר כי היו גם מי שהקריבו את בניהם לאלוהי ישראל. יש מחלוקות מה בדיוק כלל הפולחן למולך: האם אנשים אכן שרפו את בניהם כקורבן והאם עשו כך דרך קבע או רק בעיתות צרה, או שמדובר רק בפולחן סמלי של העברת הבן במסלול אש?

מזבח הוא מבנה פולחני שעליו מקריבים קורבנות או מתיזים את דם הקורבן. ראשיתו של המזבח בעולם הקדוּם – באבן שהתקדשה מפני שהאמינו ששוכנים בה כוחות אלוהיים, ולכן התבצעה עליה פעילות פולחנית. את המזבחות נהגו לבנות מאדמה, מאבנים או מנחושת.
מעניין לציין כי המזבח שימש גם מקום מקלט לנרדפים, שהגן עליהם מפני מוות. מכאן גם מקור הביטוי "נאחז בקרנות המזבח".

מבוסס על מקרא גשר. © גשר מפעלים חינוכיים

פסלו של האומן הישראלי מנשה קדישמן, שאותו יצר בשנים 1985-1982. הפסל נמצא ברחבת מוזיאון תל אביב לאמנות, והוא עשוי מפלדה חלודה.

נער במדים שוכב ומביט אל אימו (כנראה בדמות האומנית עצמה), שפניה משתקפות מן הראי. בשל השימוש בראי, נדמה ששניהם מביטים לכיוון הצופה.

שיחה בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו והעיתונאי ירון לונדון, בהנחיית רות קלדרון – אשת חינוך ותקשורת וח"כית לשעבר – על הניסיון האלוהי בסיפור עקדת יצחק.

לפניכם סרט אנימציה קצר ששמו "את בנך את יחידך", של היוצרים אבי פרידמן ושחר תל דן, הקושר בין סיפור עקדת יצחק לבין מות חיילים בצבא. הסרטון הוקרן בערב מיוחד בסינמטק ירושלים, שבו הוקרנו כמה סרטים שהמכנה המשותף שלהם הוא העיסוק במוות, במסגרת הכנס השישי של המחלקה להיסטוריה ולתאוריה ב"בצלאל".

בסיפור עקדת יצחק חוזר אברהם על המילה "הִנֵּנִי" כמה פעמים בהקשרים שונים. משמעותה של המילה היא: הינה אני. אברהם רוצה לומר שהוא כאן, מוכן ומזומן, האמירה החוזרת מורה על נוכחות ועל מעורבות פעילה של האומר אותה.

לאחר שאברהם עקד את בנו, כלומר קשר אותו כדי להקריב אותו, פנה אליו המלאך בקריאה: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר", על מנת שלא יקרב את המַאֲכֶלֶת (סכין חדה מאוד) אל יצחק.
אפשר להשתמש בביטוי "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" במשמעות דומה גם כיום, כדי לומר: אל תפגע בו לרעה, אל תזיק לו.

העיר באר שבע מוזכרת פעמים רבות במקרא, והיא קשורה לשלושת האבות. באר שבע מופיעה לראשונה בספר בראשית בסיפור גירוש הגר, והיא התחנה הראשונה שאליה הגיע אברהם לאחר עקדת יצחק.

איננו יודעים בוודאות היכן נמצא הר המוריה. על פי המסורת, ההר נמצא בירושלים, במקום שבו בנה שלמה את בית המקדש: "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלַ‍ִם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה…" (דברי הימים ב, ג, א).