סימנים: שתי דקות על הפרק
ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על בראשית פרק לז.
דרך הבשמים – "נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט"
כתונת פסים
עמק חברון
דותן
עיר בצפון השומרון, בנחלת מנשה. העיר מזוהה עם תל דותן. בדותן השליכו האחים את יוסף לבור. הדרך הארוכה מחברון לדותן עוברת דרך ההר מיהודה עד השומרון.
בנקודה זו מסתיים החיפוש הארוך של יוסף אחר אחיו. האחים מזהים את יוסף מרחוק וזוממים לפגוע בו.
יוסף של עדי נס
בצילום נראה ילד יפה, נקי ומסודר. הבעת פניו מלאה תום, ויחד עם זאת יש בה עצבות ופיכחון. הוא מואר, אך הרקע מאחוריו חשוך ומעורפל, כמו רומז על רע הסמוי מן העין. ייתכן שיש בכך רמז לעתיד לא קל הצפוי לו ולמודעותו לעתיד זה.
כְּתֹנֶת פַּסִּים / לאה גולדברג
"כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא"
יהודה פונה אל אחיו ומנסה להניא אותם מלהשאיר את יוסף בבור.
את טיעוניו ניתן לחלק לשניים. הראשון פונה אל ההיגיון, והשני אל הרגש:
- "מַה בֶּצַע…" – מה ייצא לנו מזה? מה הרווח שנשיג מהמעשה?
והפתרון: "וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים" – סוג של win win עבור האחים: יוסף ישועבד ויורחק מהמשפחה, ואנחנו נקבל גם גמול כספי. - "וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ" – ידינו יישארו "נקיוות", לא תדבק בנו אשמה כבדה של רצח. אחרי הכול, אומר יהודה, יוסף הוא "אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ".
אחיו של יהודה (ויוסף) מקבלים את עצתו.
להביא דיבה ולהוציא דיבה
אל המתח שיוצרת העדפת האב את בנו נוספים מעשי הבן. יוסף מדווח לאביו על מעשים רעים של אחיו, בני בלהה וזלפה.
יוסף לא שתק
"אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק?! אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו."
(מדרש בראשית רבה, פרשה צא פסקה ח)
חינוך הורים
"רֵישׁ לָקִישׁ בשם רבי אלעזר בן עזריה אמר: צריך אדם שלא לשנות בן מבניו, שעל ידי כתונת פסים שעשה אבינו יעקב ליוסף… וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וגו'."
(מדרש בראשית רבה, פרשה פד פסקה ח)
מספר הסיפורים
- בַּחֲרוּ שְׁנֵי פְּסוּקִים מֵהַפֶּרֶק וְהַקְרִיאוּ אוֹתָם בַּסִגְנוֹן שֶׁל מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים.
תנ"ך בחרוזים – יוסף ואחיו
אֶפְרַיִם סִידוֹן חוֹרֵז וּמַנְגִישׁ אֶת סִיפּוּר מְכִירַת יוֹסֵף לִילָדִים. אֶת הַהַקְרָאָה מְלַוִוים הָאִיוּרִים הַצִבְעוֹנִיִים שֶׁל הַמְאַיֵיר דָנִי קֵרְמָן.
הַבּוֹר
בֵּין בּוֹר לִבְאֵר: כְּשֶׁלֹא הָיוּ בְּרָזִים בַּבָּתִים וּמַעַרְכוֹת צִינוֹרוֹת הַמַיִם לֹא הוֹבִילוּ מַיִם, הַמַיִם לֹא הִגִיעוּ לָאֲנָשִׁים. הָאֲנָשִׁים הִגִיעוּ לַמַיִם. הֵם חָפְרוּ בּוֹרוֹת וּבְאֵרוֹת. בְּאֵר (אִיוּר מִיָמִין) – מִבְנֶה שֶׁנוֹעָד לְהַגִיעַ לְמֵי הַתְהוֹם (מַיִם הַנִמְצָאִים מִתַחַת לִפְנֵי הָאֲדָמָה). בּוֹר (אִיוּר מִשְׂמֹאל) – מִבְנֶה שֶׁנוֹעָד לֶאֱסוֹף מֵי גְשָׁמִים.
אורחת גמלים
הַיִשְׁמְעֵאלִים – אֲנָשִׁים מֵהָעָם הַיִשְׁמְעֵאלִי – הָיוּ יְדוּעִים כְּסוֹחֲרִים שֶׁנָעוּ מִמָקוֹם לְמָקוֹם עַל גַבֵּי גְמַלִים. בְּמַסְעוֹתֵיהֶם הֵם הוֹבִילוּ בְּשָׂמִים, תְרוּפוֹת וְתַבְלִינִים בְּרַחֲבֵי אֵזוֹר הַסַהַר הַפּוֹרֶה. שַׁיָירָה (טוּר) שֶׁל גְמַלִים נִקְרֵאת גַם "אוֹרְחָה".
עֵמֶק חֶבְרוֹן
הָעִיר חֶבְרוֹן נִמְצֵאת בְּגוֹבַהּ 930 מֶטֶר מֵעַל פְּנֵי הַיָם, בְּאֵזוֹר הַר חֶבְרוֹן שֶׁבְּהָרֵי יְהוּדָה. עֵמֶק חֶבְרוֹן נִמְצָא בְּמוֹרְדוֹת הָהָר, וְשָׁם כַּנִרְאֶה יָשַׁב יַעֲקֹב עִם מִשְׁפַּחְתוֹ. לָעִיר חֶבְרוֹן מַעֲמָד חָשׁוּב בְּקֶרֶב הַיְהוּדִים וְהַמוּסְלְמִים מִשׁוּם שֶׁהִיא מְזוֹהָה עִם אַבְרָהָם. לְפִי הַמָסוֹרֶת, בִּמְעָרַת הַמַכְפֵּלָה שֶׁבְּחֶבְרוֹן קְבוּרִים אֲבוֹת הָאוּמָה וְאִמוֹתֶיהָ.
דותן
הָאַחִים שֶׁל יוֹסֵף יָצְאוּ מֵחֶבְרוֹן כְּדֵי לִרְעוֹת אֶת הַצֹאן שֶׁל אֲבִיהֶם, וְהִגִיעוּ לְמָקוֹם בְּשֵׁם דוֹתָן. הַחוֹקְרִים חוֹשְׁבִים שֶׁזֶהוּ תֵל דוּתַ'אן הַנִמְצָא בְּעֵמֶק מִצָפוֹן לִשְׁכֶם. הַחִיפּוּשׂ הָאָרוֹךְ שֶׁל יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו מִסְתַיֵים בִּנְקוּדָה זוֹ. אֶחָיו מְזַהִים אוֹתוֹ מֵרָחוֹק וּלְבַסוֹף מַשְׁלִיכִים אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר.
את אחי / אהרֹן רזאל
https://www.youtube.com/watch?v=Vp2JvwOU0AE
הסיפור מסביב לבור
צִיוּרוֹ שֶׁל פַלְק מְתָאֵר פְּרָטִים רַבִּים הַמְסוּפָּרִים בַּפֶּרֶק: הָאַחִים וְהַצֹאן – בַּפִּינָה הַשְׂמָאלִית לְמַעְלָה. אוֹרְחַת הַיִשְׁמְעֵאלִים – בַּפִּינָה הַיְמָנִית לְמַעְלָה. רֶגַע הַמְכִירָה שֶׁל יוֹסֵף בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף – בַּמֶרְכָּז. הַבּוֹר הָרֵיק – בַּפִּינָה הַשְׂמָאלִית.
בַּעַל הַחֲלֹמוֹת
הַחֲלוֹמוֹת שֶׁל יוֹסֵף הֶעֱצִימוּ אֶת הַשִׂנְאָה שֶׁל הָאַחִים כְּלַפָּיו. בְּאֶמְצָעוּת כִּינוּי הַגְנַאי "בַּעַל הַחֲלֹמוֹת" הֵם בִּיטְאוּ אֶת הַשִׂנְאָה הַזוֹ. בַּעַל חֲלוֹמוֹת הוּא אָדָם שֶׁנִתְפַּס כִּמְנוּתָק מֵהַמְצִיאוּת. אֲנַחְנוּ יוֹדְעִים שֶׁהַחֲלוֹמוֹת שֶׁל יוֹסֵף יְלַווּ אוֹתוֹ בְּהֶמְשֵׁךְ עֲלִילוֹתָיו, וְשֶׁהֵם מְרַמְזִים עַל עֲתִידוֹ הַגָדוֹל.
"טָרֹף טֹרַף יוסף"
בִּתְחִילַת הַסִיפּוּר, כְּתוֹנֶת הַפַּסִים מְסַמֶלֶת אֶת הָאַהֲבָה שֶׁל יַעֲקֹב לְיוֹסֵף. בְּהֶמְשֵׁךְ הַסִיפּוּר הִיא הוֹפֶכֶת לְעֵדוּת שֶׁקֶר בִּידֵי הָאַחִים, לְכָךְ שֶׁחַיָה טָרְפָה אֶת יוֹסֵף. הַצְלִיל הַחוֹזֵר "טָרֹף טֹרַף" מְבַטֵא אֶת הַזַעֲזוּעַ הֶעָמוֹק שֶׁל יַעֲקֹב מִגוֹדֶל הָאָסוֹן.
מזלו הטוב של יוסף
הבור ריק
מספר הסיפורים
- הַאֲזִינוּ לַקְרִיאָה וְשִׂימוּ לֵב לִשְׂפַת הַגוּף שֶׁל מְסַפֵּר הַסִיפּוּרִים. צַיְינוּ שְׁלוֹשָׁה בִּיטוּיִים מֵהַפֶּרֶק הַזוֹכִים לְהַמְחָשָׁה שֶׁל הַקַרְיָין (בְּאֶמְצָעוּת תְנוּעוֹת גוּף, הַבָּעוֹת פָּנִים, קוֹל).
קרדיט: מספר הסיפורים- בראשית פרק לז, מטח.
תנ"ך בחרוזים – יוסף וכתונת הפסים
- מָה דַעְתְכֶם, הַאִם יוֹסֵף הָיָה צָרִיךְ לְשַׁתֵף אֶת אֶחָיו בַּחֲלוֹמוֹתָיו?
קרדיט: תנ"ך בחרוזים – יעקב והמלאך, יעקב נפגש עם עשו, יוסף ואחיו/כאן חינוכית, 2014
וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי
אֲלוּמָה הִיא חֲבִילָה שֶׁל שִׁיבּוֹלִים הַמְאוּגָדוֹת יַחְדָיו. בַּחֲלוֹמוֹ שֶׁל יוֹסֵף, הָאֲלוּמוֹת שֶׁל אֶחָיו הִשְׁתַחֲווּ לַאֲלוּמָה שֶׁלוֹ. בִּימֵי קֶדֶם, בִּתְקוּפַת קְצִיר הַחִיטָה וְהַשְׂעוֹרָה, הַקוֹצְרִים הָיוּ נֶעֱזָרִים בְּמַגָל אוֹ בְּחֶרְמֵשׁ וּמְכִינִים אֲלוּמוֹת בַּעֲבוֹדָה מְשׁוּתֶפֶת.
כְּתֹנֶת פַּסִּים
כֵּיצַד נִרְאֲתָה הַכּוּתוֹנֶת שֶׁלָבַשׁ יוֹסֵף? לְפִי הַמִדְרָשׁ – "פַּסִּים, שֶׁהָיְתָה מַגַּעַת עַד פַּס יָדוֹ" (בְּרֵאשִׁית רַבָּה). כְּלוֹמַר, הַכּוּתוֹנֶת הָיְיתָה בַּעֲלַת שַׁרְווּלִים אֲרוּכִּים, וְהֵעִידָה עַל מַעֲמָדוֹ הַגָבוֹהַּ שֶׁל הָאָדָם הַלוֹבֵשׁ אוֹתָהּ, מִשׁוּם שֶׁהִיא לֹא הִתְאִימָה לְמִי שֶׁעָסַק בִּמְלֶאכֶת כַּפַּיִים.
שְׁכֶם
כתונת הפסים
בַּצִיוּר מוּצֶגֶת כְּתוֹנֶת הַפַּסִים שֶׁל יוֹסֵף תְלוּיָה בָּאָרוֹן.
כתונת פסים / מאיר אריאל
מֵאֶמְצַע שְׁנוֹת הַ־80 וּבְמֶשֶׁךְ שְׁנוֹת הַ־90 שֶׁל הַמֵאָה הָ־20 עָלוּ לְיִשְׂרָאֵל מֵאוֹת אַלְפֵי עוֹלִים. כְּ־22,000 עוֹלִים מֵאֶתְיוֹפְּיָה הִגִיעוּ לָאָרֶץ בִּשְׁנֵי מִבְצָעִים מְאוּרְגָנִים לְהַעֲלָאָתָם – "מִבְצַע מֹשֶׁה" וּ"מִבְצַע שְׁלֹמֹה", וּכְמִילְיוֹן עוֹלִים מִמְדִינוֹת בְּרִית הַמוֹעָצוֹת לְשֶׁעָבַר הִגִיעוּ לָאָרֶץ. בִּשְׁנַת 1995 הֵפִיקָה תַחֲנַת הָרַדְיוֹ גַלֵי צַהַ"ל אֶת הַשִׁיר "כְּתוֹנֶת פַּסִים", כְּחֵלֶק מִמַסַע הַסְבָּרָה שֶׁל מִשְׂרַד הַקְלִיטָה לְקַבָּלַת הָעֲלִיוֹת הַחֲדָשׁוֹת. אֶת הַמִילִים כָּתַב מֵאִיר אֲרִיאֵל, שֶׁבָּחַר בְּדִימוּי כְּתוֹנֶת הַפַּסִים שֶׁל יוֹסֵף כְּדֵי לְתָאֵר אֶת הַגְוָונִים הָרַבִּים הַמַרְכִּיבִים אֶת הַחֶבְרָה הַיִשְׂרְאֵלִית – כָּל פַּס בַּכּוּתוֹנֶת מְיַיצֵג מוֹצָא תַרְבּוּתִי אַחֵר. אֶת הַלַחַן כָּתַב אַרְקָדִי דוּכִין, שֶׁגַם עִיבֵּד אֶת הַשִׁיר וּבִיצֵעַ אוֹתוֹ כְּחֵלֶק מִנִבְחֶרֶת כּוֹכָבִים גְדוֹלָה בִּמְיוּחָד, שֶׁבְּהַתְאָמָה לְמִילוֹת הַשִׁיר יִיצְגָה אֶת הַפְּסֵיפָס הַמְגוּוָן שֶׁל הַחֶבְרָה הַיִשְׂרְאֵלִית.
וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם
הָעוּבְדָה שֶׁיַעֲקֹב הֶעֱדִיף אֶת יוֹסֵף בָּלְטָה לְעַיִן הֵן בְּיַחֲסוֹ הַכְּלָלִי שֶׁל יַעֲקֹב לִבְנוֹ וְהֵן בַּכּוּתוֹנֶת שֶׁעָשָׂה לוֹ. "וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" – אֶחָיו לֹא הָיוּ מְסוּגָלִים לְדַבֵּר אִיתוֹ בִּנְעִימוּת. הֵם נִמְנְעוּ מִלִפְתוֹחַ עִימוֹ בְּשִׂיחָה וְהִרְחִיקוּ אוֹתוֹ כְּכָל הָאֶפְשָׁר.
בֶּן זְקֻנִים
בֶּן זְקוּנִים הוּא הַבֵּן הַצָעִיר, בֵּן אָהוּב שֶׁנוֹלַד אַחֲרוֹן בַּמִשְׁפָּחָה אוֹ בֵּן שֶׁנוֹלַד לְהוֹרִים מְבוּגָרִים. יֵשׁ הַטוֹעֲנִים שֶׁמִיקוּמוֹ שֶׁל אָדָם בַּמִשְׁפָּחָה בְּיַחַס לְאֶחָיו וּלְאַחְיוֹתָיו מַשְׁפִּיעַ עַל אוֹפְיוֹ. הַבְּכוֹר, הַסֶנְדְבִיץ' וּבֶן הַזְקוּנִים – כָּל אֵלֶה הֵם כִּינוּיִים לִילָדִים עַל פִּי סֵדֶר הַלֵידָה בַּמִשְׁפָּחָה.
חינוך הורים
רֵישׁ לָקִישׁ בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אָמַר: צָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹא לְשַׁנּוֹת [לְהַפְלוֹת לְטוֹבָה] בֵּן מִבָּנָיו, שֶׁעַל יְדֵי כְּתֹנֶת פַּסִּים שֶׁעָשָׂה אָבִינוּ יַעֲקֹב לְיוֹסֵף (בראשית לז, ד): 'וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וגו'.(בראשית רבה, פרשה ד, ח)