גיא זוארץ והכלכלן שלמה מעוז משוחחים על פרשת "מקץ".

ליאת רגב והרב בני לאו בשיחה קצרה על בראשית מא.

טבעת עם חרפושית- מצד אחד צורה של חיפושית הזבל (ששימשה כקמע במצרים העתיקה) ומהצד השני חותמת ייחודית של עונד הטבעת. 1539-1794 לפנה"ס, מצרים. אוסף Walters Art Museum, CC BY-SA 3.0

הפרק שופך אור על מנהגי התרבות המצרית. לאחר פתרון החלום, פרעה ממנה את יוסף למשנה למלך מצרים והמינוי נחתם בטבעת המלך. יוסף מולבש בהדר בבגדי שש-פשתן רשמיים ותכשיט זהב מונח על צווארו. הוא מורכב במרכבת המלך ואנשי הארץ כורעים ברך לפניו. הכבוד להנהגה והפאר שהיה מנת חלקם של הנמנים עליה, היו חלק מהותי במנהגי העמים השכנים. לִרְאָיָה – הדמיון למגילת אסתר בתיאור הדר המלכוּת בפרס.

כתב חרטומים, הירוגליפים בכניסה להיכל העמודים במקדשכרנך שבלוקסור. צילום: גיאגיאגיא, מתוך ויקיפדיה העברית

חרטומי מצרים נזכרים במקרא בהקשר של מעשי ניסים ונפלאות, כמכשפים חכמים המסוגלים לפענח חלומות או לבצע להטים מרשימים (למשל בשמות ז, פסוקים ח-יג).
מקור המילה "חרטומים" בביטוי המצרי "חרי טפ", שפירושו: כוהן "קורא" – כוהנים שהיו ממונים על הפעולות המאגיות שהיו חלק בלתי נפרד מן הדת המצרית. חוקרים שונים ניסו להסביר את מעשי החרטומים בדרכים טבעיות, אבל קסם וכישוף אינם ניתנים להסבר הגיוני. המקרא מדגיש בכל מקום את עליונותו של ה' על כל מעשה כישוף.

נהר הנילוס והדלתא – תמונת לוויין, Jacques Descloitres, MODIS Rapid Response Team, NASA/GSFC

היאור – שמו המקראי של נהר הנילוס. אורכו של הנהר כ-6,655 ק"מ, שטח אגן הניקוז שלו כמעט 3.5 מליון קמ"ר והוא מתחרה באמזונס על התואר – הנהר הארוך בעולם. הנילוס מתחיל בשני יובלים גדולים – הנילוס הלבן (מאגם ויקטוריה) והנילוס הכחול (מהרי אתיופיה) והוא מקור המים העיקרי בדרום סודן, בסודן ובמצרים.

אוון ג'ונס, יוסף ואסנת, 1869, מתוך ויקישיתוף

אסנת אשתו של יוסף זוכה להתייחסות מעטה בפסוקים. ספר קדום בשם "יוסף ואסנת", שנכתב ביוונית במאות הראשונות לספירה, הופך אותה לאישיות רבת עוצמה. ספר זה מספר על נערה מצרייה עשירה, עובדת אלילים, אשר הוקסמה מאישיותו של יוסף והתאהבה בו.

רפאל, יוסף מפרש את חלום פרעה, 1518-9, הוותיקן. Vatican loggias, מתוך ויקישתוף

מגורי האפיפיור בוותיקן עוצבו על ידי הצייר והאדריכל האיטלקי רָפָאֵל. בין השאר ניתן למצוא שם את מחזור סיפורי יוסף שצייר האומן המפורסם. הציור נאמן למתואר בפרק, ומבקש להעלות את הסיפור לדרגה קלאסית לצד סיפורים מכוננים במקרא. אך יש פער בין ציור לבין טקסט. חלוקת התפקידים כביכול ברורה, הטקסט מספר והציור מתאר.
וכיצד הציור יכול לשלב את חלומות פרעה ברצף הסיפור? במקרה זה האומן נדרש לשלם מס בצוּרת ה"בועות" ובהן הפרות והשיבולים, כדי שלא תהיה אי הבנה ויהיה ברור באיזה סיפור מדובר.

מבוסס על הרצאה של דוד איבגי – "על דמותו של יוסף באמנות". © בית אבי חי

איור: shutterstock.com

שר המשקים לוקח סיכון – הוא מזכיר למלך פרעה הנוכחי את העובדה שהמלך שלח אותו לבית הסוהר. הקדמתו – "אֶת חֲטָאַי אֲנִי מַזְכִּיר הַיּוֹם" – נועדה להסיט את תשומת הלב מעברו הפרטי ולמקד את הפניה שלו בענין יוסף. האם התכוון השר לחטאים שבגללם ישב בבית האסורים, או שמא חטאו הוא ששכח את יוסף? לא ברור.
שר המשקים מספר לפרעה על אותו נער עברי שסייע לו בפתרון החלום שחלם, ויכול לסייע גם בפתרון חלום המלך.

איור: shutterstock.com

פרעה חלם שני חלומות: האחד על פָּרות והשני על שיבולים. וכך נפתח תיאור החלום השני: "וַיִּישָׁן וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת" (מא, ה). בהמשך פרעה חוזר על החלום באוזני יוסף. תיאור שבע השיבולים המלאות הצומחות מקנה אחד, כלומר מגבעול אחד, הוא סימן לשפע העתיד לאפיין את שבע השנים הטובות – שנות השובע.

תמונה: shutterstock.com

שנתיים תמימות המתין יוסף ששר המשקים יפעיל בשבילו פרוטקציה אצל פרעה. ושר המשקים היה עסוק, הוא שכח.
מה תפקיד השִׁכְחָה המודגשת הזו בסיפור?
חלק מהפרשנים והדרשנים הציעו שהשנתיים הנוספות הן עונש ליוסף. אחרים הציעו שבשנתיים הללו עבר יוסף תהליך של שינוי, תהליך התבגרות. המדרש הזה מציע פירוש שמפענח לעומק את מוטיב החלומות בסיפורי יוסף.

מילים של שפע: צילום. לליב גל.

הַמָקוֹר שֶׁל הַבִּיטוּי "שֶׁבַע הַשָׁנִים הַטוֹבוֹת" הוּא בַּסִיפּוּר עַל יוֹסֵף, שֶׁפָּתַר אֶת חֲלוֹמוֹת פַּרְעֹה. מַשְׁמָעוּת הַבִּיטוּי הַיוֹם – תְקוּפָה אֲרוּכָּה וּרְצוּפָה שֶׁל שִׂגְשׂוּג וְהַצְלָחָה (וְלָאו דַוְוקָא שֶׁבַע שָׁנִים). הַבִּיטוּי הֶהָפוּךְ הוּא "שֶׁבַע הַשָׁנִים הָרָעוֹת", שֶׁגַם הוּא מוֹפִיעַ בַּסִיפּוּר עַל יוֹסֵף, וּמַשְׁמָעוּתוֹ הַיוֹם – תְקוּפָה אֲרוּכָּה וּרְצוּפָה שֶׁל מַחְסוֹר וְצָרוֹת.

מבוסס על: רוביק רוזנטל, מילון הצירופים: ניבים ומטבעות לשון בעברית החדשה: גלגולים, מקורות, שימושים, 2009, עמ' 825. © הוצאת כתר.

באדיבות המשביר לצרכן.

הַיוֹם מַשְׁמָעוּת הַמִילָה "לִשְׁבּוֹר" הִיא – לְנַפֵּץ, לְפָרֵק, אַךְ מַשְׁמָעוּתָהּ בַּפֶּרֶק הִיא לִמְכּוֹר תְבוּאָה אוֹ מָזוֹן.
מַשְׁמָעוּת הַמִילָה "שֶׁבֶר" בִּלְשׁוֹן הַמִקְרָא – תְבוּאָה אוֹ מָזוֹן שֶׁנִקְנוּ בְּכֶסֶף.
מִמַשְׁמָעוּת זוֹ נִגְזַר שְׁמָהּ שֶׁל רֶשֶׁת "הַמַשְׁבִּיר לַצַרְכָן", רֶשֶׁת שֶׁל חֲנוּיוֹת גְדוֹלוֹת שֶׁיֵשׁ בָּהֶן מִגְוַון מוּצָרִים לַבַּיִת וְלַמִשְׁפָּחָה.

נשים מצריות בתסרוקות ובתלבושות שונות. צילום: shutterstock.com

הַמִצְרִים הָיוּ שׁוֹנִים מִבְּנֵי הָעַמִים הָאֲחֵרִים בָּעֵת הָעַתִיקָה, בְּאוֹפֶן הַטִיפּוּל בְּשַׂעֲרוֹת רֹאשָׁם. בְּנֵי הַמַעֲמָד הָעֶלְיוֹן בְּמִצְרַיִם נָהֲגוּ לְגַלֵחַ אֶת שְׂעַר הָרֹאשׁ כְּדֵי שֶׁיוּכְלוּ לַחֲבוֹשׁ פֵּאוֹת נוֹכְרִיוֹת. רוֹב הַמִצְרִים גִילְחוּ גַם אֶת זְקָנָם. עִם זֹאת, הַמֶלֶךְ וְחֵלֶק מִן הָאֵלִים מְתוֹאָרִים בִּשְׁעַת טְקָסִים מְיוּחָדִים כְּשֶׁעַל פְּנֵיהֶם זָקָן מְלָאכוּתִי קָלוּעַ, שֶׁהָיָה מְחוּבָּר לַסַנְטֵר בִּרְצוּעָה הַקְשׁוּרָה לַכֶּתֶר.
כְּשֶׁהוֹצִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִבֵּית הַכֶּלֶא כְּדֵי לַעֲמוֹד לִפְנֵי פַּרְעֹה, הוּא הָיָה צָרִיךְ כַּמוּבָן לְהִתְגַלֵחַ וּלְהַחֲלִיף אֶת בְּגָדָיו לִפְנֵי כֵן.

חותם בן 3,500 שנה ועליו דמות פרעה וסמליו. צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

הַטַבַּעַת שֶׁל פַּרְעֹה לֹא הָיְיתָה טַבַּעַת פְּשׁוּטָה. הַחוֹתָם, שֶׁהוּא חוֹתֶמֶת עִם הַסֵמֶל הַמְיוּחָד שֶׁל הַמֶלֶךְ, הָיָה מְקוּבָּע בַּטַבַּעַת וְשִׁימֵשׁ כַּחֲתִימָתוֹ הַבִּלְעָדִית שֶׁל הַמֶלֶךְ. פַּרְעֹה הֶעֱנִיק אֶת טַבַּעַת הַחוֹתָם לְיוֹסֵף, מַעֲשֶׂה שֶׁסִימֵל אֶת כְּנִיסָתוֹ לְתַפְקִיד מַלְכוּתִי. גַם בִּמְגִילַת אֶסְתֵר מְסוּפָּר שֶׁמָרְדְכַי קִיבֵּל טַבַּעַת מֵהַמֶלֶךְ אֲחַשְׁוֵורוֹשׁ, כְּסִימָן לְכָךְ שֶׁהַסַמְכוּת עָבְרָה מֵהָמָן אֶל מָרְדְכַי.

בַּקֶטַע מֵהַסֶרֶט "יוֹסֵף – מֶלֶךְ הַחֲלוֹמוֹת" מְתוֹאָר חֲלוֹם הַפָּרוֹת שֶׁל פַּרְעֹה.

יוֹסֵף פּוֹתֵר אֶת חֲלוֹמוֹת פַּרְעֹה, וּפַרְעֹה מְמַנֶה אוֹתוֹ לְהָכִין אֶת כָּל מַמְלֶכֶת מִצְרַיִם לִקְרַאת שְׁנוֹת הָרָעָב.

יוסף פותר את חלומות פרעה. © מיכאל (אוטו) פלק. באדיבות המשפחה

הָאוֹמָן מִיכָאֵל פַלְק צִייֵר בְּסִגְנוֹן שֶׁנִקְרָא "נָאִיבִי", שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל מְאוּפְיָין בְּשִׂמְחָה וּבִצְבָעִים עַזִים. בַּצִיוּר מוּצָג יוֹסֵף עוֹמֵד לִפְנֵי פַּרְעֹה וּפוֹתֵר אֶת הַחֲלוֹמוֹת שֶׁלוֹ, וּבָרֶקַע פָּרוֹת וְשִׁיבּוֹלִים. יוֹסֵף לָבוּשׁ בֶּגֶד שֶׁיֵשׁ בּוֹ רֶמֶז לִכְתוֹנֶת הַפַּסִים שֶׁקִיבֵּל בְּיַלְדוּתוֹ מֵאָבִיו.

ג'ובאני בטיסטה טייפולו, פרעה נותן את טבעתו ליוסף, 1733. מאוסף גלריית דאליס, מתוך ויקישיתוף

בְּמֶרְכַּז הַצִיוּר, הַמַעֲמָד שֶׁבּוֹ יוֹסֵף מְקַבֵּל אֶת הַטַבַּעַת. פַּרְעֹה, לְרֹאשׁוֹ כֶּתֶר, אוֹחֵז בְּטַבַּעַת בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו. יוֹסֵף עוֹמֵד מוּלוֹ וּמוֹשִׁיט בְּהַסְסָנוּת אֶת הָאֶצְבַּע. יוֹסֵף מְתוֹאָר כְּבָחוּר יְפֵה תוֹאַר, בַּעַל תָוֵוי פְּנִים עֲדִינִים, כִּמְעַט נָשִׁיִים.

דייוויד רוברטס, המעבורת לאורך הנילוס לגיזה, מצרים, CC BY-SA 4.0

יְאוֹר – שְׁמוֹ הַמִקְרָאִי שֶׁל נְהַר הַנִילוּס, אֶחָד מִשְׁנֵי הַנְהָרוֹת הָאֲרוּכִּים בָּעוֹלָם, הַנִמְצָא בְּמִצְרַיִם. מַשְׁמָעוּת הַמִילָה "יְאוֹר" בְּמִצְרִית הִיא – נָהָר, תַעֲלֶה.
לַיְאוֹר הָיְיתָה חֲשִׁיבוּת רַבָּה וּמֶרְכָּזִית בְּכַלְכָּלַת מִצְרַיִם, הוּא הָיָה אֶמְצְעִי הַשְׁקָיָיה וְשִׁימֵשׁ עוֹרֵק תַחְבּוּרָה רָאשִׁי שֶׁדַרְכּוֹ הוּעַבְרוּ סְחוֹרוֹת מִמָקוֹם לְמָקוֹם.