תומר פרסיקו מדבר על האירוע שגרם להפסקת הקרבת הקורבנות בעולם העתיק.
פרופ' סטרומזה הציע שעלתה תודעה דתית אחרת: פחות תיווך על ידי כהונה, ויותר דת של אמונה פנימית שאינה מצריכה קורבנות.

ההיסטוריה של הלחם הולכת 10,000 שנים אחורה, אל תחילת המהפכה החקלאית.
הכנת הלחם היא תהליך ארוך – קציר, טחינה, הוספת נוזל וייבוש באפייה.
לחם מבטא את כל המזונות כולם, את הקיום, משהו בסיסי מאוד שגם אנשים עניים יכולים להרשות לעצמם.
הלחם שימש בטקסים דתיים, כמו בהבאת הקורבנות, וכן נזכר בשירה ובתפילה. אנשים התפללו לאל שיביא גשם כדי שהחיטה תצמח.

הפרק מהסדרה "תוהו ובוהו" עוסק בחשיבות הפולחן בעולם העתיק.
הקרבת קורבנות הייתה עיקר המעשה הדתי בכל הדתות, וביטאה את מה שהאדם יכול לתת לאל שלו.

השיעורטון (שיעור בסרטון) מסכם את תפיסת הביטוח של העם: המקדש הוא ערובה לאי-חורבן.
אנשי יהודה חושבים שהם יכולים לעמוד לפני האל בבית המקדש ובזכות כך להגיד לעצמם – ניצלנו.

איור: מיכל בן-חמו

ירמיהו מוחה על הפיכת בית המקדש למערת פריצים.
אך מה משמעות המילה "פריצים"?
חיפוש של המילה "פָּרִיץ" במילון מלמד על שתי משמעויות:

1. כינוי בפי היהודים לאציל או לבעל אחוזה פולני, שיהודים בגולה חיו בחסותו ושילמו לו מיסים.
2. כינוי לאדם מושחת, הולל, פורק עול.

איור: אורי פנחסי – ממתין לתשובת צוות 929

הפרשנות הנפוצה למילה "שרירות", שבאה תמיד בסמיכות למילה "לב" על הטיותיה השונות, קושרת בינה לבין השורש שר"ר. כמו שהשריר קשה כשהוא מתכווץ, כך גם הלב קשה לעיתים. לפיכך המושג "שרירות לב" מבטא עקשנות, הליכה בדרך הנוקשה ולא לפי השכל הישר.

לכניסה לסיור לחצו על התמונה

ירמיהו משווה את עתידה של ירושלים החוטאת לגורלה של שילה שנחרבה.
בשילה עמד משכן ה', ושם שירתו בקודש עלי הכוהן, בניו ושמואל הנביא.

הנרי פוסלי, הנביא ירמיהו, מאוסף מוזיאון מטרופוליטן לאומנות, מתוך ויקישיתוף

הנרי פוסלי, מהדור הראשון של הזרם הרומנטי באומנות, קיבל השראה ליצירותיו מסיטואציות דתיות מלאות רגש ודרמה. פוסלי צייר דמויות מלאות חיוּת ונחישות, והצטיין בתיאור דמויות בתנועה. יצירתו זו משקפת היטב את דרכו הנבואית הדרמטית של ירמיהו. הנביא הקשיש מתואר כשהוא נשען על מקל הליכה בידו האחת, ובידו השנייה מניף בזעם כד כעומד לנפצו.

רמברנדט ואן ריין, ירמיהו מבכה את חורבנה של ירושלים, 1630, מאוסף רייקסמוזיאום

בנבואות ירמיהו יש שניוּת – מצד אחד הוא נביא החורבן המנבא על ההרס ועל הגלות שתבוא, מצד שני הוא נביא שבוכה על החורבן. לא סתם אלוהים אומר לו שלא יתפלל בעד העם.

ירמיהו הנביא לא יכול היה לוותר על שליחותו, אף שהייתה קשה מנשוא עבורו ושהעם סירב לשמוע לו לאורך כל הדרך.

צלמית דמות אישה לשה בצק, אכזיב. צילום: קלרה עמית, באדיבות רשות העתיקות

בפסוקים מתואר פולחן צבא השמיים, שחלק ממנו הוא פולחן לאלה אשתר – אלת האהבה, הפריון והמלחמה במיתוס השומרי, המכונה "מלכת שמיים" בפולחן האשורי. במרכז מעשה הפולחן עמדו נסכים (יין שיצקו על המזבח) והעלאת קטורת.

ג'יאורג'יו קונרד, משפחת מחוסרי בית ישנים ברחוב, המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף

הגר, היתום והאלמנה נמנים עם החלשים והמקופחים שבחברה. המקרא נחלץ להגנתם של המוחלשים, אלה שאין להם אפשרות להתפרנס ואין מי שיגן על זכויותיהם. חוקי המקרא מרבים באזהרות ובאיסורים על פגיעה במעמדות אלו, ונבואות הנביאים גדושות בתוכחות לחברה ולשופטים על עושק שלהם ועל הטיית דין בענייניהם.

על פי: מקרא גשר: האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה. © גשר מפעלים חינוכיים

מבט על עמק גיא בן הנום, ירושלים, 1899, מתוך ויקישיתוף

גיא בן הינום הוא אחד מיובליו של נחל קדרון. על פי המסורת היהודית, משמו נגזר השם "גיהנום" כמקומם של הרשעים בעולם הבא. גיא בן הינום נזכר במקרא כחלק מן הגבול שבין נחלת שבט יהודה לנחלת שבט בנימין (יהושע טו, ח; יח, טז). בימי המלוכה נודע האזור כמקום פולחן המֹלֶךְ (או מלכּום) — האל של בני עמון.

דמות ירמיהו, מתוך פרסקו מאת מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, מתוך ויקישיתוף

בתמונה מתואר הנביא ירמיהו, פרט מתקרת הקפלה הסיסטינית שבוותיקן. רגליו של ירמיהו משוכלות, ידו האחת מונחת על ירכו וידו השנייה על פיו ועל זקנו. תנוחתו והבעת פניו מביעים הרהור, אכזבה ועצב. תיאור זה מתאים לתיאורו של ירמיהו במקרא כנביא שחש שתפקידו גורם לו סבל.

עיבוד. על פי: ענת בסר, מקראנט

גלוית ברכה לשנה טובה. מאוסף גלויות היודאיקה ע"ש יוסף ומרגיט הופמן ז"ל, המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית בירושלים

כמה וכמה פעמים מופיע הביטוי "קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה" בספר ירמיה. לעיתים, כמו בפרק הנוכחי, כחלק מנבואת זעם המתייחסת לאובדן ימי החגיגות והשמחה, ולעיתים בהקשר חיובי של שמחת החתן והכלה. הפסוקים בהקשר החיובי מוכרים לציבור היהודי, רובו ככולו. הם התגלגלו והפכו להיות הברכה השביעית בשבע ברכות החופה, המכונות בתלמוד "ברכות חתנים" – ללא ספק אחד מרגעי השיא בחתונה היהודית המסורתית.

עיבוד. על פי: שרון מייבסקי, "להתחתן בלי הרבנות", אתר מיזם 929

John T Takai/shutterstock.com

ירמיהו מבטא את תסכולו של האל מהתנהגות עמו. הם עסוקים בהקרבת קורבנות במקום ללכת בדרכיו. במקום להקשיב לו הם עושים את מה שהם מוצאים לנכון, בשרירות לב.