shutterstock.com

לאחר שחנניה בן עזור שטח את נבואתו לפני הקהל הרחב, מגיעה תשובתו של ירמיהו.
באופן מפתיע הוא אינו מתנגד לנבואתו של חנניה, אלא עונה – "אמן כן יעשה ה'"!
המשמעות של המילה "אמן" (מילה כה נפוצה, אנו משתמשים בה המון!) היא הסכמה, הזדהות וכמיהה למימוש – הלוואי שכך יהיה!
במובן סמנטי המילה "אמן" קרובה לעיתים במשמעותה למילה "אמת".

shutterstock.com

ירמיהו מואשם בכך שהוא מרפא את ידי אנשי המלחמה הנשארים בעיר, ואת ידי כל העם.
מה פירוש הדבר? מהמשמעות השלילית מובן שאין הכוונה לרפא מחלה (מהשורש רפ"א).
המשמעות היא שירמיהו רִפָּה (מהשורש רפ"ה) את ידיהם של אנשי המלחמה ואנשי העיר, כלומר גרם להם רִפְיוֹן ידיים – החליש אותם ואת רוחם עד שלא רצו להרים כלי נשק ולהילחם.

הסרטון מסקר סיור שנערך בכפר א-ג'יב, גבעון הקדומה, ומעלה שאלות בנוגע ליחס אל העבר, אל הארכאולוגיה ואל האוכלוסייה המתגוררת כיום בשטח.

את ירמיהו הנביא קיללו והשליכו לבור, אבל לא הצליחו להשתיק אותו. על אף האיומים על חייו, ירמיהו התעקש להוכיח את העם על חטאיו ולהזהיר מפני החורבן שיבוא אם ימרדו בבבל.

האם נכון היה לכלוא את ירמיהו? האם הוא בגד?
בפסטיבל מספרי הסיפורים נערך משפט מומחז לנביא ירמיה, שלקחו בו חלק אנשי רוח ועיתונאים.
בתפקיד הסנגור: העיתונאי גדעון לוי
בתפקיד הקטגור: פרופ' אריה אלדד

פרק כח בספר ירמיה מעלה שאלות חשובות בנוגע לנבואה. הסיפור עוסק בהבחנה בין נביא אמת לנביא שקר, בשאלת התגשמות הנבואות כקריטריון מבחין בין נביא אמת לנביא שקר, בכריזמה של הדובר, ביכולת השכנוע שלו וביכולתו לחולל ניסים.

בור מים חצוב בסלַע, ירושלים. הירידה לבור ממחישה את סיפור כליאת הנביא ירמיהו. "ויקחו את ירמיהו וישלכו אותו אל הבור…" באדיבות ארכיון עיר דוד, צילום: אליהו ינאי

ירמיהו הושלך לבור בחצר המטרה, בהחלטת שרי העיר ירושלים. הוא הואשם בכך שהוא מרפה את ידי האנשים בעיר, כיוון שהוא קורא להם שלא להילחם נגד הבבלים העומדים בשערי העיר. מיקומה המדויק של חצר המטרה אינו ידוע. בספר ירמיה מסופר שהייתה בתחום בית מלך יהודה, ועל כן חוקרים משערים שמקומה היה באזור ירושלים של תקופת הבית הראשון – עיר דוד, העופל או העיר העליונה.

מפעל המים בגבעון. מתוך ויקיפדיה העברית

גבעון היא העיר שממנה הגיע חנניה בן עזור לירושלים, לוויכוח הפומבי עם ירמיהו.
גבעון המקראית, שנמצאת היום באתר תל א-ג'יב, הייתה עיר מרכזית וחשובה בתקופתה. אם תיכנסו לאתר dicta תוכלו למצוא 35 מופעים של המילה "גבעון" במקרא, ולהבין את חשיבותה של העיר ואת התפקיד שמילאה בהיסטוריה של עם ישראל.

חותם ועליו השם גדליהו בן פשחור. עיר דוד ירושלים. צילום: גבי לרון, באדיבות ד"ר אילת מזר

בקיץ 2008 נמצאה בעיר דוד טביעת חותם של "גדליה בן פשחור", שר בירושלים של המאה ה-6 לפנה"ס, ימיו של הנביא ירמיהו.

עול על בהמות. צילום: Cgoodwin, Wikimedia commons, CC BY-SA 4.0

בתחילת פרק כז מסופר כי ירמיהו הניח על צווארו מוטות עץ (קורות עול) כדי לסמן את עבדות העולם כולו לנבוכדנצר מלך בבל.
בפרק כח שובר חנניה את המוטות/העול מעל צווארו של ירמיהו, כדי לסמל את השחרור מעול מלך בבל.

לודוויג מיינדר, הנביא ירמיהו בבור, 1935

את היצירה "ירמיהו הנביא בבור" צייר לודוויג מיידנר בשנת 1935, כיהודי בגרמניה תחת ציפורני המשטר הנאצי, עת הוא חש שמלתעות המשטר הרצחני הולכות וסוגרות עליו.
רבות מיצירות האומנות של מיידנר עוסקות בנביאים, שעימם הוא חש הזדהות.

shutterstock.com

השיר "ירמיהו" של שלמה טנאי עוסק בנבואת אמת ובמחירים הכבדים שהיא מביאה עימה.
על פי טנאי, דברי נבואת האמת של ירמיהו הם הם שמוטטו את בית המקדש והביאו לחורבן, כי האמת היא "ששחקה ושנקבה".

shutterstock.com

ירמיהו מגיב לדברי חנניה בן עזור, נביא השקר, בחיוב ואומר – אמן, כן יהיה דברך!
חז"ל דנו בדברי חנופה ובהשלכותיהם, וקבעו כי מי שמחניף לחברו, סופו שנופל בידו.