ירמיהו הוא הנביא שניבא את חורבן יהודה, "זכה" לראות בהגשמת נבואתו וסבל מאוד מידי העם והממסד על דבריו הנוקבים. פרקים ל-לג בספר ירמיהו הם יוצאי דופן, כי הם עוסקים בנחמה שעתידה לבוא.
בפרק ל"א מתוארת תקופה קשה ומפחידה של שעבוד ואובדן הארץ, אולם בעקבותיה ישוב העם לארצו, ועל אויביו תבוא נקמה. שיבת העם אל ארץ האבות תלווה בהודיה ובשמחה.

שומרון, שרידים מיסודות ארמון אחאב. צילום: Daniel Ventura, מתוך ויקישיתוף, CC BY 3.0

שומרון הייתה עיר הבירה בממלכת ישראל הקדומה מאז הקמתה ועד המאה ה-8 לפני הספירה.
האתר הארכאולוגי של העיר הקדומה שומרון נמצא סמוך לכפר הפלסטיני סבסטיה, והביקור בו אפשרי היום רק בתיאום צבאי.
שומרון הייתה עיר חשובה, ועל כן ירמיהו הזכיר אותה בנבואתו כעיר שעתידה לחדש את גידולי הכרמים – סימן לחיים ולשגשוג.

רחוב בשכונת נווה צדק, תל אביב 2018. צילום: shutterstock.com

שכונת נווה צדק נוסדה בשנת 1887, והיא השכונה היהודית הראשונה שהוקמה מחוץ ליפו, עוד לפני הקמת העיר תל אביב. מקימיה שאפו לייסד שכונה יהודית שתמלא את צורכי היהודים שעלו לארץ בעלייה הראשונה, עקב קשיים שהערימו הערבים על היהודים תושבי יפו.
הקמתה של נווה צדק הייתה במידה רבה זָרָז להקמת העיר העברית הראשונה, שהוקמה כ-22 שנה לאחר הקמת נווה צדק, בשנת 1909 – העיר תל אביב.

בפרק ל"א ירמיהו מזכיר את שבט אפרים, שהוא סמל לממלכת ישראל שיצאה לגלות אשור כ-120 שנה לפני חורבן יהודה.
פסוק זה מופיע גם בתפילת ראש השנה פעמיים: הוא נמנה עם פסוקי הזכרונות וגם מופיע כפסוק האחרון של הפטרת היום השני של ראש השנה.

הלחן של שאול מלבסקי והביצוע של להקת הנחל הופכים את המשמעות המקורית של הפסוק ומשנים את אופן ההבנה של הפסוק.

הנביא פונה לאם ישראל, רחל אימנו, ומבקש שלא תבכה עוד על בניה כיוון שהם שוב ישובו. הנביא מרפרר לסיפור אחר מוכר – סיפורם של יוסף ובנימין, בני רחל.
עידן רייכל שיבץ את המילים העתיקות של ירמיהו בשיר מודרני עם משמעויות אקטואליות, המדבר על כאב וגעגוע.

איור: shutterstock.com

משמעות הצירוף "עַם שְׂרִידֵי חָרֶב" – עם המורכב משרידים שנותרו לאחר תלאות רבות ומלחמות רבות. המילה "חרב" מייצגת את כל הצרות, הייסורים, המלחמות והאסונות שעבר העם.
גם הדור שלנו מכיר, למרבה הצער, את משמעות הביטוי – לאחר השואה והחורבן שאירעו לפני כ-80 שנה, ולאחר ששליש מהעם נרצח, כולנו צאצאים של מי ששרדו, של שרידי החרב.

איור: shutterstock.com

פרק ל"א בספר ירמיהו הוא חזון התחייה הגדול של עם ישראל בארצו.
חז"ל הבחינו שגם בחזון התחייה המשמח יש בכי, ועל כך דרשו:

רוג'ום, סימון דרך. צילום: shutterstock.com

הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים – הנביא קורא לגולים לציין בסימנים מיוחדים את דרכם לגולה, למען יוכלו לשוב במהרה לארץ בדרך שבה הלכו. שיטה זו של ציוני דרך נהוגה עד היום, בעיקר אצל נודדי המדבר במקומות שאין בהם תוואים בולטים.

בציר ידני של ענבי שיראז ברמות נפתלי, צילום: אלי שני, מתוך ויקיפדיה

שיקום החקלאות הוא גם סמל לשיקום הלאומי של העם. הכרמים המאפיינים את החקלאות של הרי שומרון יינטעו מחדש, והנוטעים יזכו לאכול את פריים – לחללם.

העיר רמה. © מטח

רוב התרגומים מפרשים את "ברמה" מלשון "במרומים", אך נראה שהכוונה בפסוק הייתה לָעיר רמה, הנמצאת צפונית לירושלים. לפי אחת המסורות נקברה רחל בין רמה ובין גבעה, בגבול שבין נחלות בניה יוסף ובנימין: "בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצָח" (שמואל א י, ב).

מבוסס על: יאיר הופמן (עורך), עולם התנ"ך – ירמיהו, 1999, עמ' 153, הוצאת דברי הימים. הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי

עידן רייכל כתב את השיר לאחר ששמע הרצאה מפיו של הרב לאו. באותה הרצאה עסקו ברחל המבכה את בניה. ההרצאה נגעה לליבו של רייכל, בעיקר בגלל הקשר שנעשה בה בין הסיפור המקראי לבין החיילים שנחטפו – גלעד שליט, אלדד רגב ואודי גולדווסר.

יעקב שטיינהרט, רחל מבכה על בניה. מוזיאון ישראל, ירושלים על ידי פטר לני © צילום. באדיבות המשפחה

האומן יעקב שטיינהרט (1968-1887) נולד בגרמניה ועלה לישראל ב-1933, רבות מיצירותיו עוסקות בעיירה היהודית ובנושאים מן התנ"ך.
ביצירה זו מוצגת רחל המבכה את גורל בניה ומסרבת להינחם.

איור: מיכל בן-חמו

בתקופתו של הנביא ירמיהו, וגם של הנביא יחזקאל (יחזקאל יח, ב), רווח הפתגם: "האבות אכלו בוסר", כלומר אכלו ענבים שלא הבשילו (דימוי לחטא), "ושִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה", כלומר ייפגמו, יאבדו את חדותן (דימוי לעונש). 

מטבע "ושבו בנים לגבולם" (עיצוב: רוטשילד את ליפמן, 1959). באדיבות החברה הישראלית למדליות ולמטבעות

רחל, אימם של שבטי הצפון, ממאנת להתנחם, וה' מבטיח לה נחמה והקלת כאבה – "וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם" (פסוק טז). היום זהו ביטוי כללי של תקווה לחזרת העם לארצו ולקיבוץ גלויות. הביטוי הוטבע על גבי מדליה ביום העצמאות הי"א למדינה בשנת 1959 לציון העלייה לישראל, וייצג את רוח הכרזת העצמאות: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות".
במקביל, בעבר וגם היום, הביטוי משמש במאבק להשבת שבויים ונעדרים.

צילום: shutterstock.com

הנביא עמוס מבקר את העשירים בחברה "הַשֹּׁתִים בְּמִזְרְקֵי יַיִן" (עמוס ו, ו).
המדרש מוסיף ומתאר את עושרם – שיש להם בית לכל עונה בשנה, בכל עונה הם משתמשים בבית מנקר עיניים מסוג שונה.