את ירמיהו הנביא קיללו, היכו, והשליכו לבור אבל לא הצליחו להשתיק אותו. על אף האיומים על חייו ירמיהו התעקש להוכיח את העם על חטאיו ולהזהיר אותו מפני החורבן שיבוא אם ימרוד בבבל . כאשר ממקום כלאו ירמיהו קורא לתושבי ירושלים הנצורה למלט את נפשם תוך כדי מלחמה, נכנע צדקיהו ללחץ השרים הדורשים את מותו וירמיהו מושלך לבור שבו בוץ טובעני בעוון בגידה.

ירמיהו, הנביא מענתות, מנהל מאבק עיקש נגד השחיתות בחצרו של המלך יהויקים ומתריע על החורבן שימיט נבוכדנאצר מלך בבל על ממלכת יהודה אם זו לא תתקן את מעשיה. אבל יהויקים ופקידיו אטומים לקריאות הנביא . הסרט משחזר את 'קריית השלטון' שבה חיו ופעלו פקידי המלך. בהדמיה נראים בתי היוקרה וחפצי מותרות שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות בשטח G בעיר דוד, ובתוכם ריהוט עץ יוקרתי ואסלת שירותים מלפני 2600 שנה! התגלית החשובה ביותר היא הארכיון המלכותי (בית הבולות) שבו חשף הארכיאולוג יגאל שילה 51 טביעות חותם (בולות) בכתב עברי עתיק, ובתוכן בולות של פקידי מלוכה רמי מעלה המוזכרים בתנ"ך.

את כיבוש העיר לכיש הנציח סנחריב בתבליטי ענק שהציג בארמונו בעיר נינווה שבעירק. הסרט 'מחיה' באנימציה את תבליטי האבן שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות, ומציג את מכונת המלחמה האשורית התוקפת את העיר.

הסרט מתאר את החומה אדירת הממדים שבנה חזקיה שקטע ממנה נחשף בידי הארכיאולוג נחמן אביגד ברובע היהודי בירושלים. למרגלות החומה שרידים של בתים פרטיים שנהרסו במסגרת בניית החומה, פעולה שעוררה את חמתו של הנביא ישעיהו.

הסרט מתאר את המצוקה של ירושלים לנוכח המצור האשורי הצפוי ואת הפתרון היצירתי של חזקיהו לבעיית המים של העיר. באמצעות נקבה, המוזכרת במקרא וגם בכתובת השילוח שנמצאה בעיר דוד, הוטו מי מעיין הגיחון אל תוך העיר ואל מחוץ להישג ידם של האשורים.

גלות בבל והצהרת כורש / מכון מגלי"ם, 2019

גלות בבל והצהרת כורש / מכון מגלי"ם, 2019

בנימין וסט, אלישע מקים לתחייה את בן האישה השונמית, 1766, מתוך ויקישיתוף

בתחילת פרק ח מוזכר פעמיים נס החייאת בן השונמית על ידי הנביא אלישע. בציור מוצג הסיפור הפלאי, המופיע במלכים ב פרק ד.

בסרטון תוכלו להתרשם מכתובת תל דן, שבה מסופר על מותו של יורם בן אחאב, מלך ישראל. מוזכר בה גם המלך ששלט ביהודה באותה התקופה – אחזיהו בן יהורם – בהתאם למסופר במלכים ב, ח.

כתובת "בית דוד" מתל-דן, צילום:Oren Rozen, מתוך ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0\

כתובת תל דן היא מצבה שעליה כתובת בארמית עתיקה. המצבה מתוארכת לתקופת הבית הראשון, והיא הממצא החוץ-מקראי החשוב ביותר, ואולי אף היחיד, שבו מופיע הצירוף "בית דוד".

הר הזיתים, הנקרא גם "הר ההמחשה" משום שמהזיתים שגדלו בו יצרו את השמן שבו משחו מלכים. צילום: Andrew Shiva, מתוך ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0

הַמְלָכָה – טקס שבו מוענקות למלך סמכויות שלטון רשמיות או טקסיות. בתקופת התנ"ך כלל טקס ההמלכה משיחה בשמן על ידי כוהן או נביא, כדי לסמל את בחירתו של המלך על ידי האל.
למשוח מישהו פירושו להפוך אותו מתאים לתפקיד מסוים. ממשמעות זו נולדה גם המילה "משיח" – מי שמושחים אותו להיות קדוש ולהציל את העם.

"משתין בקיר". Charlie Goodall/ shutterstock.com

כשמגיע אחד מבני הנביאים להמליך את יהוא, הוא מטיל על יהוא את המשימה להשמיד את בית אחאב ולהכרית את ה"מַשְׁתִּין בְּקִיר".

koblizeek/shutterstock.com

"כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב" – ביטוי מקראי הבא להמעיט בערך העצמי של הדובר, כאשר הוא מדבר אל אדם בכיר ממנו ומבקש לחלוק לו כבוד. הביטוי מוכר לנו גם משפות שמיות עתיקות אחרות. חזאל התכוון לומר שהוא איש פשוט, ולא יוכל לבצע מעשה גדול כמו השמדת ממלכת ישראל.

ממלכת דוד והממלכות השכנות (ארם, עמון). המאה העשירית לפנה"ס. קרטוגרפיה: תמר סופר, סופר מיפוי

אֲרָם – שם כולל לשבטים שמיים-מערביים מתחילת האלף הראשון לפני הספירה, שחיו בכל ארצות הקשת הפורייה (הַסַהַר הַפּוֹרֶה), כלומר הארצות שבין איראן, תורכיה, ארמניה, סוריה וארץ ישראל, עד מדבר עֲרָב בדרום, באזור המכונה מֶסוֹפּוֹטַמְיָה.

Janz, 12 staemme israels heb, CC BY-SA 3.0

רמות גלעד הייתה עיר בגלעד (בעבר הירדן המזרחי), אזור פורה מבחינה חקלאית בתקופת התנ"ך. לעיר הייתה חשיבות ביטחונית כיוון ששכנה סמוך לגבול עם ארם, ולכן התנהלו מלחמות על השליטה בה.
רמות גלעד נמצאה בנחלת שבט גד, והייתה אחת מערי המקלט שנועדו לרוצחים בשגגה.

למברט ג'ייקובץ. "הנביא אלישע ונעמן". שמן על בד. 133х160 ס"מ, הולנד, 1635. .The State Hermitage Museum, St. Petersburg. Photograph © The State Hermitage Museum. Photo by Pavel Demidov.

הציור "אלישע דוחה את מתנת נעמן" צויר במאה ה-17 על ידי הצייר ההולנדי למברט ג'ייקובס.
נעמן ובני לווייתו מציגים לפני אלישע את מתנותיהם, ומחוות גופם משדרות שידול וכמעט תחינה.

הסרטון מציג את הניגוד בין דמויותיהם של אלישע ואליהו.

כריית מלח. Yuttasak Chuntarothai / Shutterstock.com

מלח הבישול הופק בארץ עוד בתקופות קדומות: שכבות המלח של הר סדום נוצלו כבר בתקופות פרה-היסטוריות. חפירות ארכאולוגיות בחופי ים המלח גילו מתקנים להטענת מלח מהתקופה הרומית.

בסרטון שלפניכם תוכלו לראות את אתריה המרכזיים של העיר יריחו.

מעיין אלישע, יריחו. צילום: (Tamar Hayardeni (Tamarah, ויקישיתוף

מעיין אלישע, שנמצא סמוך לתל יריחו, היה מקור מים משמעותי עבור תושבי העיר.
אנשי העיר פונים אל אלישע ומתארים לפניו את מצוקתם: "וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת" (פסוק יט). הם לא מבקשים במישרין את התערבותו, אלא רק מתלוננים על מצוקתם. אלישע מצווה מייד שיביאו לו צלוחית חדשה מלאה במלח. הוא משליך את המלח במקום נביעת המעיין, והמים מטוהרים.

מבוסס על: אלכסנדר רופא, מתוך: עולם התנך – מלכים ב. הזכויות בעולם התנך שמורות לד"ר יהודה עתי

ג'ימס טיסו, "אליהו הנביא עולה השמיימה", 1902-1896 בערך. מתוך ויקישיתוף

הצייר ג'יימס טיסו (1902-1836), יליד צרפת, צייר בשנותיו האחרונות בעיקר ציורים העוסקים בסיפורי התנ"ך.
היצירה "אליהו הנביא עולה השמיימה" מתארת בדיוק ובנאמנות את הנאמר בפסוקים יא-יב. חושך סביב, אלישע כורע על ברכיו, לבוש בגד כהה, כל כולו ניגוד לדמותו הלבנה הבוהקת של אליהו.

יורם טהרלב מציג את דמות המשיח בשיר "על כפיו יביא"

Benevolente82 / Shutterstock.com

הילדים קוראים לעברו של אלישע בבוז: "עֲלֵה קֵרֵחַ", כלומר: הסתלק מכאן. גם היום משתמשים בצירוף הזה במשמעות דומה.

הביטוי "לא דובים ולא יער" מבוסס על הסיפור שבו אלישע עולה מכיוון יריחו אל בית אל ומקלל את הילדים הלועגים לו, ועל המדרש עליו. שתי דובות יוצאות אז מהיער ותוקפות את הילדים. היום פירוש הביטוי הוא משהו שאינו ממשי או שלא קרה מעולם, בדומה לביטוי: "לא היה ולא נברא".

Alexander Lysenko / Shutterstock.com

"כברת ארץ" היא כינוי למידת אורך שאותה עבר ברגליו נעמן כדי להגיע מישראל אל ארם, מקום מושבו. כיום מקובל להשתמש בביטוי "כברת ארץ" כדי להתייחס לחלקת קרקע.

תמונה שמסמלת איש מכובד. Ihor Biliavskyi / Shutterstock.com

"נשוא פנים" הוא ביטוי שמשמעו איש מכובד ורם מעלה. בסיפור מוצג נעמן כאיש גדול ומכובד עם בעיה, שהאנשים הקטנים שסביבו הם דווקא אלה שעוזרים לו. באמצעות הביטוי "נשוא פנים" אנו מבינים את גדולתו ואת עוצמתו לעומת האנשים הקטנים בסיפור.
גם בעברית בת זמננו מקובל להשתמש בביטוי "נשוא פנים" במשמעות זו.

אלישע וגיחזי, למברט ג'יקובס, 1629. מאוסף Lower Saxony State Museum. מתוך ויקישיתוף

הציור, שצויר במאה ה-17 על ידי הצייר ההולנדי למברט ג'ייקובס, מציג שיחה בין אלישע לגיחזי.
שימו לב לכפות הידיים של הדמויות: כף ידו האחת של אלישע קפוצה, ובכף ידו האחרת אצבעו מונפת להוראה או לתוכחה. כף ידו האחת של גיחזי מונחת על חזהו בתנוחת הישבעות או התנצלות, וכף ידו האחרת מונפת בתנוחת התגוננות.
בגדו האדום של גיחזי מבליט את העובדה שפניו ואוזנו הסמוקות.

בסרטון מוצג סיפור "צרעת נעמן" ומודגש הפער בין גדול לקטן (דמויות גדולות, נהרות גדולים) המלווה את כל הפרק.

תמונה של גלובוס. Jane Kelly / Shutterstock.com

בעולם העתיק היה מקובל להאמין באל אוניברסלי, כלומר: אל ששולט רק באזור מסוים אחד. הוא דואג לאנשי אותה ארץ, שופט את התנהגותם, ומגן עליהם מאויביהם.

מצורעים בירושלים 1913. מתוך: Breen, A. E., A diary of my life in the Holy Land

הצרעת היא מחלת עור קשה ומידבקת שיכולה לפגוע באדם, בבגד או בבית. מי שחלה בצרעת הורחק מן המחנה וחי בבידוד ובנידוי, ונחשב לטמא. בתורה מסופר כי כדי להיטהר מצרעת הכוהן ערך טקס מיוחד באמצעות ציפורים טהורות, ארז, שני, אזוב, הַזָאַת מים טהורים והקרבת קורבן על ידי המצורע.

הירדן בסמוך ליציאתו מהכינרת. י.ש., ויקיפדיה העברית, CC BY-SA 2.5

נְהַר הַיַרדֵן נמצא במזרח ארץ ישראל ועובר לאורכה מצפון לדרום. הירדן היה גבולה המזרחי של ארץ כנען (כמו היום), והפריד בין נחלת שניים וחצי השבטים (ראובן, גד וחצי שבט המנשה) לנחלות של שאר השבטים. הירדן מוזכר בתנ"ך פעמים מספר, בין השאר מסופר כי בני ישראל נכנסו לארץ דרך הירדן שנחצה לשניים, וגם אליהו הנביא חצה את הירדן.

חוקר המקרא פרופ' יאיר זקוביץ מספר על דמותו של אלישע, כפי שהיא עולה מהכתובים.

נושה עבדים ועבדים המחכים להימכר. מצרים. By: Mike Knell at flickr, CC BY 2.0

אישה אלמנה זועקת לאלישע ומבקשת את עזרתו. בעלה לווה כסף ולא הספיק להחזירו לפני מותו. בעקבות כך משפחתה נקלעה לחוב שלא הייתה יכולה לפרוע. הנושה (גובה החוב) מבקש לקחת את בניה לעבדים כתחליף לחוב או עד שייפרע החוב.

עמק יזרעאל מדרום לגבעת המורה, ברקע הכפר סולם. צילום: Ori~, מתוך ויקישיתוף

העיר שונם שכנה לרגלי גבעת המורה שבמזרח עמק יזרעאל הפורה, על פרשת הדרכים של הדרך העולה ממרכז הארץ לגליל עם הדרך המסתעפת מדרך הים לכיוון הירדן. שונם נכללה בנחלת יששכר (יהושע יט, יח) והיא מזוהה כיום עם התל בקרבת הכפר סולם.

מתוך: גרשון גליל (עורך), עולם התנ"ך – מלכים ב', 1996-1993, עמ' 34, דברי הימים, הוצאה לאור. © הזכויות בעולם התנך שמורות לד"ר יהודה עתי.

ציור: "אמונה", חני כהן זדה, 2015, שמן על בד, 120*100 ס״מ

מבט ראשון בציור מגלה כי הציירת איננה מתיימרת לדמיין ולחקות את מאפייני המציאות כפי שהייתה לפני כמעט שלושת אלפים שנה. הלבוש, הכיסא ואפילו הבקבוקים המתמלאים אט אט בשמן מוכרים לנו מהמציאות היום יומית שלנו – כאן בישראל של המאה ה־21. יש בכך כמובן כדי להעיר על הרלוונטיות של הסיפור לימינו

איור עליית גג, Vectorpocket/shutterstock.com

השיר "עלית קיר קטנה" הוא אחד משלושה שירים שכתב יצחק שלו כמונולוג של אלישע. הקו המנחה בשירים אלה הוא התפקיד המרכזי שאליהו ממלא בחייו של אלישע ויחסי האב-בן ששוררים ביניהם, תפקיד המבוסס על דברי אלישע: "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו" (מלכים ב' ב, יב). בשיר זה אלישע רואה את עצמו כמי שהיה קרוב מאוד לאליהו עוד מילדותו המוקדמת, כמי שלמד את דרכיו וכמי שירש ממנו את אותה עליית גג שבה התגורר, והוא אף רומז לאפשרות שאולי הוא בנו הממשי של אליהו.

איור של בדיקת אק"ג, Ermin13/shutterstock.com

אלישע שולח תחילה את גיחזי נערו לנסות להחיות את הילד, הוא מעניק לו את משענתו (מקלו) המגלם את כוחו, וחושב שדי בזה – נס בשלט רחוק. אך לא כך הדברים פועלים במקרא, גיחזי מקרב את המשענת לפני הנער, ואין תגובה – "אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב".

DeepGreen/shutterstock.com

במהלך מסעותיו מגיע הנביא אלישע לשׁוּנֵם. לאישה אחת, שמארחת אותו ואת נערו בביתה, הוא מציע עזרה בחלונות הגבוהים: "הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַֹר הַצָּבָא?". האישה מסבירה לו שהיא מסודרת ולא צריכה את הקומבינות שלו: "בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת", היא עונה.

איור מתוך הספר: "The story of the Bible from Genesis to Revelation", 1873, מתוך ויקישיתוף

גיחזי עובר על מצוותו המפורשת של אלישע לא לדבר עם איש בדרך, לוקח לעצמו את הקרדיט על החייאת הנער ובכך כופר בכוחו הבלעדי של אלוהים כמחיה מתים, ולבסוף גם כופר בכוחו של אלישע.

השלימו:
בסרטון: פְּרוֹטֶקְשֶׁן = בפרק: מנחת הושע בן אלה למלך אשור (פסוק ג)

• בסרטון: הַצְרָחָה = בפרק:

קרדיט: ו929 מלכים ב יז-כה: חורבן על הזמן/תנך ביחד 929, 2016

ממלכת ישראל הצפונית התקיימה עד לשנת 720 לפנה"ס. הפרק סוקר את האירועים הדרמטיים שהשפיעו על השיח הפוליטי והדתי מאז ועד ימינו, ועיצבו את ממלכת ישראל כמעצמה אזורית.

מצבת סרגון. באדיבות מוזיאון ארצות המקרא ירושלים.

שלמנאסר החמישי, מלך אשור בשנים 727-722 לפנה"ס, בימי חזקיה מלך יהודה והושע בן אלה מלך ישראל. יהודה וישראל היו משועבדות לו.

קרטוגרפיה: ד"ר אורנה צפריר-ראובן

אשור הייתה עיר ממלכה קדומה, מהאלף השלישי לפני הספירה, על גדות החידקל, שנקראה על שם האל אשור, אלוהי העם האשורי.

גוסטב דורה, אומות העולם נחרדות על ידי האריות בשומרון, מתוך wikiart.org

הישראלים הוגלו משומרון. במקומם יִשֵׁב המלך האשורי זרים, אבל החיים בשומרון היו מסוכנים מאוד עבורם. התחריט של גוסטב דורה מאופיין בפרטים רבים ובדרמטיות, ממש אֶפּוֹס (עלילת גבורה) שלם ביצירה אחת.

הויטראז בבית הכנסת המרכזי בשילה, הבניין מעוצב בהשראת המשכן בשילה. במקור הויטראז' מורכב מחלונות כפולים היוצרים שנים עשר חלונות. צילום: Daniel Ventura, מתוך ויקישיתוף

הוויטראז'ים, יצירות אומנות מזכוכית צבעונית, משמשים פעמים רבות לעיטור בתי תפילה – כנסיות ובתי כנסת.

sebra/shutterstock.com

עַם קשה עורף, כך חוזר המקרא ומכנה את עם ישראל. משמעות הצירוף קְשֵׁה עֹרֶף היא – עקשן.

farland2456/shutterstock.com

הפסטורליה המודרנית הזו תחת העצים הרעננים, אינה עולה בקנה אחד עם המציאות המקראית.

המצור על ירושלים, המוות בתנאי המצור, חורבן בית המקדש וממלכת יהודה והגליית התושבים לבבל – כל אלה היו אסון גדול. שואה.

שיטת ההגליה של הבבלים את אנשי מלכת יהודה, מלמדת על תפיסה מעמדית הקשורה בתפקידים חברתיים ובמצב כלכלי.

גם אתם שמתם לב שבכל עיר שיש בה רחוב "המסגר" תמיד לידו יש רחוב "החרש"? מוזר, לא? לא!

במוצאי שבת, 4 בנובמבר 1995, בסיומה של עצרת תמיכה בתהליך השלום, רצח יגאל עמיר את ראש הממשלה יצחק רבין.

שבע דקות על אירוע שהתרחש לפני 2,500 שנה והשפיע עמוקות על החיים ועל הלך המחשבה במשך דורות.

כרטוגרפיה: ארנה צפריר-ראובן. © מטח

מה היה גודלה של האימפריה הבבלית? לפי התנ"ך, היא השתרעה מנחל פרת שבצפון עד ל"נחל מצרים" שבדרום. (נחל מצרים, לפי רוב החוקרים מזוהה עם נחל אל עריש, לידו נמצאת היום עיר בצפון חצי האי סיני).

מפת גלות בבל. קרטוגרפיה: אורנה צפריר-ראובן. © מטח

המפה מתארת את מסלול ההגליה של היהודים מיהודה לבבל, בגל ההגליה שהתרחש בשנת 586 לפני הספירה.מרבית הגולים הגלו לעיר הבירה, בבל, אשר שכנה ליד העיר תל אביב, שם כבר היו הגולים בגל ההגליה הראשון (גלות יהויכין, 596 לפני הספירה).

הסיפור המתאר את חייו של מנשה בספר דברי הימים, והאגדות מתקופת חז״ל, מציגים את מנשה כאדם שחזר בתשובה.
את השיר ״בורח״ של היוצר עמיר בניון אפשר להבין כתיאור תחושות המתחוללות בקרבו של חוזר בתשובה, התוהה אם יוכל להתנתק מעברו.

דוש (קריאל גרדוש), "גל השחיתות", קריקטורה, 1959. קרדיט: מתוך: דוש – דברי הימים 1956-1960, הוצאת קרני , תש"ך. © דוש (קריאל גרדוש) , באדיבות משפחת גרדוש

קריקטורה היא איור שמתאר אדם או מצב בצורה מוגזמת, תוך הבלטה מופרזת של פרטים מסוימים, בדרך כלל מאפיינים חיצוניים או נקודות תורפה, במטרה להצחיק ולעיתים לעורר ביקורת.

חותם גליל בבלי שבו מוצגת הקרבת ילד. איור שחזור מאת Joachim Menant, 1883. מאוסף מוזיאון הלובר, פריז. מתוך ויקיפדיה העברית

האל מולך – אל כנעני שהיו מקריבים לו קורבנות אדם. העברת בנים באש הייתה צורת הפולחן המקובלת לאל מולך בעולם העתיק.

גג מבנה קבר דוד בהר ציון בירושלים-חוקרים אחדים מזהים את הר ציון ואת המקום המזוהה כיום עם "קבר דוד" כמקום הקבורה של מנשה. Mihai-Bogdan Lazar / Shutterstock.com

על פי המסופר בתנ"ך, מקום קבורתם של מלכי בית דוד מימי דוד ועד לימי חזקיהו היה ב"עיר דוד".

גיא בן הינום, ירושלים, 2004. צילום: © by Ester Inbar, available from http://commons.wikimedia.org/wiki/User:ST

גֵּיא בן הינום מתואר במקרא כגיא הנמצא בירושלים.

Andrii Vodolazhskyi / Shutterstock.com

בהקשר המקראי מתאר הביטוי "שפך דם נקי" את שלטון העריצוּת של מנשה, אשר הרג את מתנגדיו ובלשון ציורית – מילא את ירושלים בדם של אנשים חפים מפשע, שכל חטאם היה שהתנגדו לו.

הביטוי המקראי מתאר את הקושי שיחוש מי שישמע את הבשורה הקשה על חורבן ירושלים. כשתגיע הבשורה לאוזניו, ישמע צלצולים (תִּצַּלְנָה מלשון צלצול) שיחרידו אותו.