בתחילת פרק ח מוזכר פעמיים נס החייאת בן השונמית על ידי הנביא אלישע. בציור מוצג הסיפור הפלאי, המופיע במלכים ב פרק ד.

בסרטון תוכלו להתרשם מכתובת תל דן, שבה מסופר על מותו של יורם בן אחאב, מלך ישראל. מוזכר בה גם המלך ששלט ביהודה באותה התקופה – אחזיהו בן יהורם – בהתאם למסופר במלכים ב, ח.

כתובת תל דן היא מצבה שעליה כתובת בארמית עתיקה. המצבה מתוארכת לתקופת הבית הראשון, והיא הממצא החוץ-מקראי החשוב ביותר, ואולי אף היחיד, שבו מופיע הצירוף "בית דוד".

הַמְלָכָה – טקס שבו מוענקות למלך סמכויות שלטון רשמיות או טקסיות. בתקופת התנ"ך כלל טקס ההמלכה משיחה בשמן על ידי כוהן או נביא, כדי לסמל את בחירתו של המלך על ידי האל.
למשוח מישהו פירושו להפוך אותו מתאים לתפקיד מסוים. ממשמעות זו נולדה גם המילה "משיח" – מי שמושחים אותו להיות קדוש ולהציל את העם.

כשמגיע אחד מבני הנביאים להמליך את יהוא, הוא מטיל על יהוא את המשימה להשמיד את בית אחאב ולהכרית את ה"מַשְׁתִּין בְּקִיר".

"כִּי מָה עַבְדְּךָ הַכֶּלֶב" – ביטוי מקראי הבא להמעיט בערך העצמי של הדובר, כאשר הוא מדבר אל אדם בכיר ממנו ומבקש לחלוק לו כבוד. הביטוי מוכר לנו גם משפות שמיות עתיקות אחרות. חזאל התכוון לומר שהוא איש פשוט, ולא יוכל לבצע מעשה גדול כמו השמדת ממלכת ישראל.

 

אֲרָם – שם כולל לשבטים שמיים-מערביים מתחילת האלף הראשון לפני הספירה, שחיו בכל ארצות הקשת הפורייה (הַסַהַר הַפּוֹרֶה), כלומר הארצות שבין איראן, תורכיה, ארמניה, סוריה וארץ ישראל, עד מדבר עֲרָב בדרום, באזור המכונה מֶסוֹפּוֹטַמְיָה.

רמות גלעד הייתה עיר בגלעד (בעבר הירדן המזרחי), אזור פורה מבחינה חקלאית בתקופת התנ"ך. לעיר הייתה חשיבות ביטחונית כיוון ששכנה סמוך לגבול עם ארם, ולכן התנהלו מלחמות על השליטה בה.
רמות גלעד נמצאה בנחלת שבט גד, והייתה אחת מערי המקלט שנועדו לרוצחים בשגגה.