ייצור האריגים היה כרוך בעבודה רבה ובמיומנות רבה, כפי שנאמר: "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן (כבס) ונפץ (סרק) וטווה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף נח עמוד א). בשל כך היו האריגים יקרים לבעליהם והם השתמשו בהם שוב ושוב. גם היום עדיין יש מקומות בעולם שבהם אורגים בעבודת כפיים.

הסרט "אין לי מושג איך היא עושה את זה" הוא עיבוד לרב המכר של אליסון פירסון. כמו בספר, הסרט מלווה את המאמצים של הגיבורה קייט (שרה ג'סיקה פרקר) – אשת איש, אם לשני ילדים קטנים ואשת קריירה – לתמרן בין שלוש החזיתות.

האם הטקסט הוא שיר הלל המכבד את אם המשפחה ומכיר לה תודה על פועלה המוערך או שהוא שיר אנטי-פמיניסטי המונה בפני האישה את מטלותיה בבית, מזכיר לה את עבדוּתה בשירות משק הבית ומציב לה מודל בלתי אפשרי?

צבעי הבגד נחשבו לסממן יוקרה בעולם העתיק, ובני אצולה התהדרו בהם כסמל למעמדם. לאשת החיל מיוחסים בפסוק שני צבעים: "שָׁנִי" (אדום כהה עז), צבע יקר המופק מתולעת השני, וצבע הארגמן (כנראה גוון עמוק של כחול), המופק מחילזון הארגמן.

אזור שער העיר בתל באר שבע. צילום: ד"ר אבישי טייכר, מתוך אתר פיקיוויקי

בימי קדם שער העיר היה המקום שבו התנהלו חיי המסחר והמשפט. בעלה של אשת החיל יושב בשער בחברת זקני הארץ. הוא נמנה עם הנהגת העיר, ויש שיאמרו – משמש כשופט. שמה הטוב של אשת החיל ותרומתה הרבה לפרנסת המשפחה מפארים גם את בעלה, והוא מתפנה לעבודה בהנהגה הציבורית וזוכה להערכה רבה.

"אשת חיל" בלחן מקורי ובביצוע הדס פל ירדן. מילות הפיוט מתוך ספר משלי פרק לא.
מתוך המופע "דברי שיר" שנערך בירושלים, 2014.

עופרי מרום, חיילת, 2014, שמן על בד. © באדיבות האמנית

האומנית מתארת את בתה הלוחמת בעזה במבצע "צוק איתן", כשפניה צבועים בצבעי הסוואה צבאיים. בידה האחת היא אוחזת במראה, ובידה השנייה היא מושחת את שפתיה בשפתון. היצירה מעלה את השאלה האם לפנינו דימוי של נשיות המבצבצת מתוך אותה משמעת שוויונית הקיימת בצבא, או להפך – נשיות שמושתקת ומשוטחת תחת אותו סדר גברי.
היצירה הוצגה בתערוכה בשם "אשת חיל", אוצרת: סיגל קהת-קרינסקי.

"!We Can Do It" כרזת תעמולה מתקופת מלחמת העולם השנייה. פורסמה בשנת 1943 כדי להעלות את מורל העובדות ולתת השראה לנשים לצאת לעבוד ולהצטרף למאמץ המלחמתי. צילום: shutterstock.com

אשת חיל היא אישה בעלת עוצמה המתבטאת במִרצה. זו אישה אמידה, הצוברת רכוש תודות לעבודתה, והיא בעלת כישורים ומידות מוסריות – חרוצה, חכמה, נדיבה ויראת ה'. לאור ייחוסו של הכינוי "אשת חיל" לרות המואבייה, יש המזהים גם את אשת חיל במשלי עם רות ומוצאים ביניהן קווים משותפים: נאמנות למשפחה, נדיבות ועוד. אך סביר יותר להניח שלפנינו דגם של אישה אידיאלית, ולא אישה שהיא דמות היסטורית.

מבוסס על נילי שצ'ופק, עולם התנ"ך – ספר משלי, 2002, עמ' 212, דברי הימים – הוצאה לאור. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי

ונוס, אלת היופי היוונית, פרט מהציור "לידת ונוס", סנדרו בוטיצ'לי , 1485

היופי הוא המראֶה של האישה, והחן הוא ההרגשה החיובית המושכת שנגרמת בשל היופי. הֶבֶל הוא דבר בלי תוכן ובלתי חשוב, חולף כמו הרוח. המראה החיצוני המושך של האישה איננו חשוב, קובע המזמור, משום שהוא חולף ואיננו. ערכה האמיתי נבחן, על פי המשך הפסוק, ביראת ה' – אמונתה הדתית או דרכה המוסרית.

מבוסס על: שמעון אחיטוב, מקרא לישראל – משלי, י-לא, 2012, עמ' 604. © כל הזכויות שמורות להוצאת ספרים עם עובד.