את המושג נוסטלגיה טבע בשנת 1688 יוהנס הופר, רופא שווייצרי, לתיאור תופעה אצל חיילים שווייצרים שנשלחו אל שדה הקרב רחוק מביתם. המונח הורכב משתי מילים יווניות: נוסטוס, שמשמעותה שיבה הביתה, ואלגוס, שפירושה כאב. הופר הגדיר נוסטלגיה כמחלה המתאפיינת בתשוקתו של אדם לחזור למולדתו. במרוצת המאה ה-19 השתנתה משמעות המושג, וכיום אין מתייחסים עוד לנוסטלגיה כאל מחלה. יש הרואים בה תופעה חיובית, המאפשרת דיאלוג בין העבר להווה.

(מתוך הערך 'נוסטלגיה' בוויקיפדיה)

רש"י עזרא פרק ג פסוק ג:

'ויכינו המזבח על מכונותיו' – כדי להקריב עליו קרבנות שהרי היו יראים מעמי הארצות שלא יקנתרום ושלא ילשינום למלך ובנו המזבח לעלות עליו עולות למען ישמעו ויבינו העמים בדבר אשר עשהו ע"פ המלך ועל כן ימנעו מלקנתרם לבנין הבית.

צוכה בוחקת
מילים ולחן: עברי לידר

שוב צוכה ושוב בוחקת
מדברת לעצמה, חושבת
כמה שיכול להיות לי טוב
כמה שיכול להיות לי רע
אני עוזבת בינתיים
אחלה של דירה
משתדלת להקשיב לכם
ולא לחזור בחזרה

לא להיות יפה מדי
לא להיות טובה
ורק להיות קשה אולי
להיות יותר מדי שלווה
כל האופי בעולם
בצנצנת ירוקה
משחה אחת שמבטיחים לך
רגל חלקה

שוב צוכה ושוב בוחקת…

לא לגור קרוב מדי
גם לא יותר מדי רחוק
לא להיות תלויה אולי
רק לשמוע ולשתוק
כל היופי בעולם
בחוברת מפריז
מכשיר אחד שמסבירים לך
אבל אותך זה רק מרגיז

שוב צוכה ושוב בוחקת…

ראיתי שמה שני פרקים
והם יפים ואמיצים
חיפשתי שמה הדרכה
איך להיות יותר שמחה

אנוכי כורש מלך בבל המלך הגדול, המלך העז, מלך בבל, מלך שומר ואכד
מלך ארבע כנפות הארץ, בן כמבוזי המלך הגדול,
מלך אנשן, בן בנו של כורש הגדול מלך אנשן,
יוצא חלציו של שִשפִּש המלך הגדול מלך אנשן, זרע מלכים,
אשר בֵּל ונַבּוּ אוהבים את שלטונו ואשר לחדוות לבם רוצים בממשלתו.
כאשר נכנסתי בידידות לבבל וכוננתי בשמחה ובגיל את מושב המלכות
בהיכל המושל, מַרְדֻךְּ האדון הגדול, הפך את תושבי בבל הרבים
לאהבה אותי וביקשתי לעבוד אותו מדי יום ביומי.
צבאותי העצומים התהלכו בשלום בקרב בבל,
לא התרתי לאיש להפריע את שלומם של אנשי שומר ואכד.
דאגתי לשלום בבל ובשאר ערי הקודש.
בני בבל, שמח לבם בהסירי את העול המוטל עליהם שאינו הולם אותם.
את בתיהם שהתיישנו תיקנתי ושמתי קץ לסבלם.
מַרְדֻךְּ האדון הגדול שמח וביד נדיבה ברך אותי –
את כורש המלך הירא, בן כמבוזי בני יוצא חלצי ואת כל צבאי,
ואנו בשלום לפניו הללנו היטב את אלוהותו הנעלה.
כל מלכי תבל, למן הים העליון ועד הים התחתון היושבים בחדרי מלכותם,
היושבים ב[…] כל מלכי ארץ המערב יושבי אהלים,
הביאו את מנחתם הגדולה לתוך בבל וינשקו את רגלי.
למן […] ועד הערים אשור ושושן, אכד וארץ אשנונה
והערים זמבן, מתורנו, דיר וכל גבול ארץ הגותים שמעבר לחדקל,
אשר מקדשיהם היו חרבים מלפני כן,
החזרתי את האלים יושבים בתוכם, וכוננתי להם מקדש עולמים.
כינסתי את כל תושביהם והשבתי את מקום מגוריהם.
ואת אלוהי שומר אכד, אשר נבונאיד הביא לבבל על אפו ועל חמתו של אדון האלים –
בפקודת מַרְדֻךְּ האדון הגדול הושבתי אותם בשלום למשכנם – מושב שמחתם.

הפלאשבק מזכיר מידע שאמור היה להיות מוזכר בעבר, אבל מוזכר מאוחר יותר. לפלאשבק יש שתי מטרות: הראשונה – להראות מה חושב ומרגיש המדבר על העבר. השנייה – להדגיש הערכה מוסרית (שלילית/חיובית) של דמות מסוימת.
(מתוך מ' וייס 'מלאכת הסיפור במקרא')