דבריה של רות לנעמי הפכו לסמל לנאמנות ולאהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר. רות מבקשת מנעמי "אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ", כלומר אל תפצירי בי לעזוב אותך, וממשיכה את דבריה בפירוט: דרכך דרכי, עַמך עַמי ואלוהייך אלוהיי. רות מצהירה כי בחירתה נעשית בלב שלם.

בשירו של אביתר בנאי "תל אביב" שילב האמן את הכרזתה של רות.

החזרה לבית לחם. זאב רבן. באדיבות משפחת האמן

נשות בית לחם מקבלות את נעמי ואת רות כמקהלה יוונית ובפיהן שאלה: "הֲזֹאת נָעֳמִי"? פליאתן מספרת לקורא שוב ובקצרה את סיפורה של נעמי – גבירה שירדה מגדולתה. פניה אינן יכולות להסתיר את האובדן שחוותה.
היום הביטוי "הזאת נעמי?" מבטא שינוי גדול שעשה אדם, לטוב או לרע, המעורר תדהמה בקרב מכריו.

חיתוך עץ צבעוני של האומן יעקב שטיינהרדט המתאר את השביל המוביל אל חומות בית לחם, 1955. באדיבות משפחת האומן יעקב שטיינהרדט

בית לחם יהודה היא עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים, בדרך לחברון. העיר שוכנת בהרי חברון על גבול מדבר יהודה. צירוף השם "יהודה" נועד כדי להבדילה מיישוב אחר, שנמצא בצפון הארץ – בית לחם הגלילית שבנחלת שבט זבולון (יהושע יט, טו).

אלכסנדר בידה, משפחת אלימלך בדרכה למואב, בציור "גלות מיהודה", המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף

במילים "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" מהדהדת פתיחתו של דגם סיפורי-מקראי מוכר על יציאת משפחה חשובה מן הארץ בשל רעב. כך עשה אברם וכך עשה גם יצחק, וגם בנוגע אליהם נכתב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ". נראה כי המספר המקראי מבקש ליצור זיקה לסיפורי האבות.

קציר במצרים, המאה ה-11-13, מתוך ויקישיתוף

הסיפור במגילת רות מתרחש בין תקופת קציר השעורים לתקופת קציר החיטים. תקופת הקציר כולה מתחילה בראשית הקיץ – "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ" (ירמיה, ח, כ) – ואורכה כשלושה חודשים. אך בעוד תחילת קציר השעורים סמוכה לחג הפסח, קציר החיטים נערך כשבעה שבועות לאחר מכן, סמוך לחג השבועות.
השעורה והחיטה הן משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ (דברים ח, ח), והן הרקע לסיפור אהבה ארץ ישראלי.

פלורנס רואו מספרת על הגיור האישי שלה ועל החיבור שלה לרות הגיורת.

פלורנס רואו מספרת על הגיור האישי שלה ועל החיבור שלה לרות הגיורת.

קציר במצרים, המאה ה-11-13, מתוך ויקישיתוף

הסיפור במגילת רות מתרחש בין תקופת קציר השעורים לתקופת קציר החיטים. תקופת הקציר כולה מתחילה בראשית הקיץ – "עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ" (ירמיה, ח, כ) – ואורכה כשלושה חודשים. אך בעוד תחילת קציר השעורים סמוכה לחג הפסח, קציר החיטים נערך כשבעה שבועות לאחר מכן, סמוך לחג השבועות.
השעורה והחיטה הן משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ (דברים ח, ח), והן הרקע לסיפור אהבה ארץ ישראלי.

אלכסנדר בידה, משפחת אלימלך בדרכה למואב, בציור "גלות מיהודה", המאה ה-19, מתוך ויקישיתוף

במילים "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ" מהדהדת פתיחתו של דגם סיפורי-מקראי מוכר על יציאת משפחה חשובה מן הארץ בשל רעב. כך עשה אברם וכך עשה גם יצחק, וגם בנוגע אליהם נכתב: "וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ". נראה כי המספר המקראי מבקש ליצור זיקה לסיפורי האבות.

חיתוך עץ צבעוני של האומן יעקב שטיינהרדט המתאר את השביל המוביל אל חומות בית לחם, 1955. באדיבות משפחת האומן יעקב שטיינהרדט

בית לחם יהודה היא עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים, בדרך לחברון. העיר שוכנת בהרי חברון על גבול מדבר יהודה. צירוף השם "יהודה" נועד כדי להבדילה מיישוב אחר, שנמצא בצפון הארץ – בית לחם הגלילית שבנחלת שבט זבולון (יהושע יט, טו).

החזרה לבית לחם. זאב רבן. באדיבות משפחת האמן

נשות בית לחם מקבלות את נעמי ואת רות כמקהלה יוונית ובפיהן שאלה: "הֲזֹאת נָעֳמִי"? פליאתן מספרת לקורא שוב ובקצרה את סיפורה של נעמי – גבירה שירדה מגדולתה. פניה אינן יכולות להסתיר את האובדן שחוותה.
היום הביטוי "הזאת נעמי?" מבטא שינוי גדול שעשה אדם, לטוב או לרע, המעורר תדהמה בקרב מכריו.

דבריה של רות לנעמי הפכו לסמל לנאמנות ולאהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר. רות מבקשת מנעמי "אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ", כלומר אל תפצירי בי לעזוב אותך, וממשיכה את דבריה בפירוט: דרכך דרכי, עַמך עַמי ואלוהייך אלוהיי. רות מצהירה כי בחירתה נעשית בלב שלם.

בשירו של אביתר בנאי "תל אביב" שילב האמן את הכרזתה של רות.