האיש הלוי והפילגש מחוץ לבית שבו התארחו בגבעה, ג'יימס טיסו. מתוך ויקישיתוף
ג'יימס טיסו נולד בצרפת, והתגורר בבריטניה מרבית שנותיו כאומן. באמצע שנות ה-80 של המאה ה-19 התגברה אמונתו בעקבות חוויה דתית שעבר בעת ביקור בכנסייה, ומתקופה זו הוא צייר רק בנושאים מהתנ"ך ומהברית החדשה.
בציור – הבעל מוצא את הפילגש ליד הדלת, ומביט בה במבט חומל.
פרקי הסיום של ספר שופטים – סיפור פסל מיכה וכיבוש ליש על ידי בני דן, וסיפור פילגש בגבעה – מתארים הידרדרות בתחומי המוסר, החברה, הדת והמשפחה.
הסרטון מציג את רצף האירועים בסוף ספר שופטים, רצף אירועים שנועד לתאר מה קורה במצב שבו "איש הישר בעיניו יעשה".
איור: shutterstock.com
"בְנֵי בְלִיַּעַל" – כינוי לאנשים רעים, רשעים, בעלי תכונות מוסריות שליליות. פרשן ימי הביניים רש"י הסביר כי מקור הביטוי הוא: "בלי עול, שפרקוּ עולו של מקום".
סמל האנרכיה. shutterstock.com
הביטוי "וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל" חוזר שלוש פעמים בסוף ספר שופטים, ומתאר את המצב בישראל לפני שמָלַךְ בה מֶלֶךְ, כמצב קשה שבו כל אדם עושה את הישר בעיניו. היום משתמשים בביטוי זה כדי לומר שהשלטון המרכזי קרס ושוררת אָנַרְכְיָה (חוסר סדר מוחלט).
חוקי חמורבי , קובץ חוקים בבלי קדום שבו עשרות חוקים הנוגעים לתחומי חיים שונים, וביניהם חוקים הנוגעים למעמדה של הפילגש. Musée du Louvre, Atlas database: entry 24656, Code of Hammurabi, CC BY-SA 3.0
בתקופה המתוארת בסיפור היה מקובל לשאת יותר מאישה אחת, בשונה מימינו, שבהם מקובל לשאת אישה אחת בלבד. הפילגש הייתה אישה נוספת, שמעמדה לא היה כמעמד האישה הרשמית. בדרך כלל התגוררה הפילגש בבית בעלה, ולעיתים במקום אחר, שבו היה בעלה מבקר אותה.
מבוסס על "פילגש", מקרא גשר – האתר שלך ללימודי התנ"ך – אנציקלופדיה. © כל הזכויות שמורות לגשר מפעלים חינוכיים.
מפה ובה העיר הקדומה בית לחם. קרטוגרפיה: מטח
בית לחם יהודה היא עיר בנחלת יהודה, מדרום לירושלים, בדרך לחברון. העיר שוכנת בהרי חברון על גבול מדבר יהודה.
מוצאו של דוד בן ישי, מלך ישראל, הוא מבית לחם: דוד הוא דור רביעי לרות המואבייה, שהגיעה לבית לחם עם נעמי חמוֹתה, כמסופר במגילת רות.
ארמון חוסיין בתל אל פול. צילום: Eli.berckovitz, מתוך ויקישיתוף
העיר "גִּבְעָה" מופיעה במקרא גם בכינויים אחרים: "גבעת בנימין", "גבעת שאול", "גבעת האלוהים", "גֶבַע" ו"גֶבַע בנימין". גבעה שכנה מצפון לירושלים והייתה העיר המרכזית ביישובי שבט בנימין בתקופת ההתנחלות בארץ.
איור: shutterstock.com
בתקופה שבה נכתב התלמוד (הגְּמָרָא) מרבית האנשים לא ידעו עברית, כי השפה המדוברת הייתה ארמית, ולכן היה צורך לתרגם את הכתוב בתנ"ך מעברית לארמית. המדרש דן בשאלה אם יש לתרגם לארמית את סיפור פילגש בגבעה, כיוון שזהו סיפור המתאר אלימות קשה.
איור: shutterstock.com
אמר רב חסדא: לעולם אַל יטיל אדם אֵימָה יְתֵרָה בתוך ביתו, שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אֵימָה יְתֵרָה, והפילה כמה רבבות מישראל.
(תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ו עמוד ב)
סמל אנרכיה. shutterstock.com
משמעות הביטוי "אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" – כל אדם פועל על פי מצפונו ותחושתו האישית, ולא על פי חוק אחיד. היום משתמשים בביטוי זה בעיקר כדי לתאר התנהגות שלילית, ניצול לרעה של אנרכיה וקריסה של השלטון המרכזי.
איור: shutterstock.com
הביטוי "אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל" מתאר את המציאות בישראל לפני ששלט בה מלך – אין דִין ואין דַיָן וכל אחד נהג כִּרְאוּת עיניו. היום משתמשים לעיתים בביטוי זה כדי לתאר מציאות שבה השלטון המרכזי קרס, ושוררת אָנַרְכְיָה.
צילום: shutterstock.com
הפסוק מתאר חג קדום שנחגג בכרמים וככל הנראה היה קשור לבציר, לציון סיום העונה החקלאית. החג נחוג מחוץ למקדש, והנשים, כמי שמסמלות את הפִּרְיוֹן, לקחו בו חלק נכבד. קשה לדעת אם חטיפת הנשים הייתה אירוע חד-פעמי או שמדובר במנהג קבוע שהתלווה לאותו החג. במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיה הרומאית אנו מוצאים סיפורים דומים על חטיפת נשים.
חוזה אֵסַרְחַדוֹן – שבועת אֱמוּנִים של המלכים הכפופים למלך ממדי לשמור אמונים לאשור ולמלכהּ לרגל חילופי מלכים בשלטון, בשנת 672 לפנה"ס. The Trustees of the British Museum © , CC BY-SA 4.0,
שבועה היא הצהרה על כך שדבריך הם דברי אמת, התחייבות שהדברים הנאמרים נכונים או עומדים להתקיים. הנשבע לוקח אחריות על אמיתוּת דבריו. הוא מתחייב בשמו, בשם ה' או בשם הזולת על אמיתוּת דבריו, ואם השבועה תופר – צפוי לו עונש. בעולם העתיק היה לשבועה כוח רב, ומרגע שניתנה אין להפר אותה מחשש לקללת האל.
איך מסתדרים בני ישראל ללא שופט או מלך? הסרטון מתאר מה קורה במצב שבו אין הנהגה לעם.
פרקי הסיום של ספר שופטים – סיפור פסל מיכה וכיבוש ליש על ידי בני דן, וסיפור פילגש בגבעה – מתארים הידרדרות בתחומי המוסר, החברה, הדת והמשפחה, וכל זאת בתקופה שבה אין מלך בישראל.
לקיחת הנשים המחוללות, יוליוס שור פון קרולספלד, חיתוך עץ מתוך הספר: "Die Bibel in Bildern", 1860. מתוך ויקישיתוף
האומן הגרמני יוליוס שנור קרולספלד (1872-1794) צייר ציורים רבים העוסקים בתנ"ך.
ביצירה מתוארת לקיחת הנשים המחוללות בידי בני שבט בנימין. תפאורת הכרמים האִידִילִית שברקע עומדת בניגוד להתרחשות הטראומטית – חטיפה המונית, אלימה וכוחנית.
הקוֹמְפּוֹזִיצְיָה (ארגון האלמנטים והדמויות במרחב היצירה), שמאופיינת באי-סדר, ממחישה היטב את המהומה שהתרחשה במקום, ונדמה שכמעט אפשר לשמוע את קולות המאבק.
בני בנימין חוטפים את בנות ישראל המחוללות בכרמים בשילה, איור מתוך תנ"ך מורגן, סביבות 1240. מתוך ויקישיתוף
האיור מתוך "תנ"ך מורגן", שככל הנראה הוזמן על ידי לואי התשיעי, מלך צרפת. האיורים בתנ"ך זה מושפעים מהאומנות הגותית, ומתארים אירועים מרכזיים על פי סדר הופעתם בתנ"ך.
יבש גלעד. קרטוגרפיה: ד"ר אורנה צפריר-ראובן
יָבֵשׁ גִּלְעָד היא עיר מקראית בנחלת שבט מנשה, בעבר הירדן המזרחי. העיר נקשרה בהמשך בשמו של שאול המלך: מייד לאחר שנבחר שאול למלך עלה נחש העמוני על יבש. שאול יצא למלחמה, הציל את אנשי יבש גלעד והיכה את עמון מכה רבה.
זאב – סמל שבט בנימין. בול בעיצוב: ג המורי. באדיבות השירות הבולאי – דואר ישראל
"בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" (בראשית מט, כז). כמו שהזאב הזה חוטף, כך היה שבטו של בנימין חוטף, שנאמר: "וּרְאִיתֶם וְהִנֵּה אִם יֵצְאוּ בְנוֹת שִׁילוֹ… וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם…" (שופטים כא, כא).
(מעובד. על פי: מדרש בראשית רבה, פרשה צז)
ריקודים ומחולות. צילום: ארכיון מושב צופית 1954. ארכיון מושב צופית, מתוך אתר פיקיויקי
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בְּבִגְדֵי לָבָן שְׁאוּלִים, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ, וּמְחוֹלְלוֹת בַּכְּרָמִים.
וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת? – בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל" (משלי לא, ל).
(מעובד. על פי: משנה, מסכת תענית, פרק ד משנה ח)
בסרטון מתוארים רצף האירועים בסיפור פסל מיכה.
פרקי הסיום של ספר שופטים – סיפור פסל מיכה, כיבוש העיר ליש בידי בני דן וסיפור פילגש בגבעה – הם סיפורים המתארים הידרדרות בכל התחומים: מוסר, חברה, דת ומשפחה. בימים ההם אין מלך בישראל. איש הישר בעיניו יעשה.
צילום: shutterstock.com
במקרא, אנשים מרי נפש הם אנשים שמצבם קשה כל כך עד שאין להם מה להפסיד, ולכן הם מסוגלים לפרוע חוק מבלי לחשוש מהעונש הצפוי.
היום מקובל להשתמש בביטוי "אדם מר נפש" כדי לתאר אדם הנוטה מטבעו לדיכאון ולרוגז.
"ארץ רחבת ידיים" מבט מהרי הגליל לעמק החולה: shutterstock.com
המרגלים שנשלחו לעיר לַיִשׁ כדי לבדוק אם אפשר לכבוש אותה בקלות, מתרשמים מן המקום. אחד הרשמים החיוביים הוא שמדובר ב"ארץ רחבת ידיים", כלומר – ארץ גדולה בשטחה.
פסל של אל, ראש הפנתיאון הכנעני, משנת 1400-1200 לפנה"ס, נמצא בחפירות במגידו. צילום: Daderot, מתוך ויקישיתוף
התרפים, הפסל והמסכה הם אביזרים פולחניים העשויים בידי אדם – שסוגדים להם ולכוח שהם מייצגים. הם ששימשו לעבודת האלילים ומוזכרים בהקשרים שלילים.
בסיפור פסל מיכה נראה שמיכה ביקש לעשות לעצמו מקדש באמצעות כלי הפולחן שהכיר: פסל, אפוד, תרפים ומסכה.
פסלים וצלמיות רבות נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות בארץ והם מלמדים אותנו על השימוש הרב בפסלים בפולחן. ייתכן והאפוד המוזכר כאן היה עשוי זהב ושימש גם כפסל שהיה אפשר להעמיד.
השיר "בימים ההם אין מלך בישראל" נכתב כמחאה על המציאות החברתית הקשה בישראל, והוא חלק מפרויקט משותף של כמה אומנים, בהם אורי גוטליב, אמיר פייס, דני שטג ודניאלה וירצר.
ג'ון כריסטוף ווייגל, מיכה ובני דן, 1695, מתוך ויקישיתוף
בתמונה מתוארת סְצֶנָה מתוך סיפור "פסל מיכה".
משה. צילום: shutterstock.com
על פי פרק יח פסוק ל, היה הכוהן יהונתן "בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה (משה)". הנו"ן נראית כתוספת, וידוע שגרשום היה בנו של משה.
על פי המדרש, נכדו של משה התגלגל לעבודה זרה (עבודת אלילים) בגלל מצבו הכלכלי הירוד. יהונתן החזיק בחינוך שקיבל מסבו משה – שבמצב כזה עדיף לעבוד עבודה זרה ולא להיות תלוי באחרים.
עשן. shutterstock.com
רבי נתן אומר: המרחק ממגרב – מקום מושבו של מיכה, לשילה – מקום המשכן, הוא שלושה מילין (בערך שלושה ק"מ), והיה העשן מן המזבח בשילה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה.
בקשו מלאכי הַשָׁרֵת לדוחפו.
אמר להן הקדוש ברוך הוא: הניחו לו, שֶׁפִּתוֹ מצויה לעוברי דרכים.
על פי: תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קג עמ' ב
רמברנדט, הפלשתים מנקרים את עיני שמשון, 1636. מאוסף Städel Museum, מתוך ויקישיתוף
שִׁמְשׁוֹן מָרַד בְּעֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר:
"וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי" (שופטים יד, ג).
אַף הוּא לָקָה בְּעֵינָיו, שֶׁנֶּאֱמַר:
"וַיֹּאחֲזוּהוּ פְּלִשְׁתִּים וַיְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו" (שופטים טז כא).
(תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ט עמוד ב)
Masha Arkulis / Shutterstock.com
"כִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַאֲחֵרִים בַּמִּלְחָמָה… כָּךְ שִׁמְשׁוֹן מִדָּן, אֵינוֹ צָרִיךְ לַאֲחֵרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּלְחִי הַחֲמוֹר הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ" (שופטים טו, טז).
(מדרש תנחומא, ויחי י״ב:א׳)
סיפורו של שמשון הגיבור: השופט הגיבור שלחם בפלשתים והפליא בהם את מכותיו. סיפור האהבה בינו לבין דלילה הפלשתית הביא עליו את סופו הטרגי.
נחל שׂוֹרֵק סמוך לבית שמש. צילום: "רווח הפקות" בית שמש, עט הזמיר, ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0
נחל שׂוֹרֵק הוא אחד הנחלים הארוכים ביותר במרכז הארץ. אורכו כ-70 ק"מ. הוא מתחיל באזור הרי רמאללה, עובר דרך ירושלים ומשם במסלול פתלתל דרך בית שמש, עד שהוא נשפך לים התיכון.
שמשון © מיכאל (אוטו) פלק. באדיבות המשפחה
מיכאל פלק מוסיף בציוריו פרשנות משלו, בין היתר באמצעות שיבוץ פריטים שאינם שייכים לתקופה. פריטים אלו מוסיפים מרכיב של הומור ליצירה אך גם נותנים לנו תחושה שהציור רלוונטי לימינו, שמתוארת בו מציאות שיכולה להתרחש גם היום.
ברוך וינד , שמשון, פסל לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל, אשדוד. צילום: ענת צילקר, מתוך אתר פיקיוויקי
ברוך וינד הוא אומן ישראלי שפסליו מוצגים בארץ ובעולם. הוא נולד בפולין בשנת 1926, וכנער עבר את השואה והצליח לברוח מידי הנאצים. בשנת 1948 הגיע לישראל ונעשה אומן חשוב. ברוך וינד חי ויוצר בעיר אשדוד.
את הפסל "שמשון" יצר לזכר גיבורי השואה ומלחמות ישראל. הפסל מוצג באשדוד, סמוך למוזיאון. לפני כמה שנים "נסע" הפסל להתארח במוזיאון השואה בוושינגטון, בארצות הברית..
Masha Arkulis / Shutterstock.com
אחרי שדלילה הצליחה לסחוט משמשון את סוד כוחו האמיתי ולהחליש אותו, תפסו אותו הפלשתים וכלאו אותו, גילחו את שיער ראשו וניקרו את שתי עיניו. הפלשתים הציגו אותו לראווה וללעג במהלך משתה מפואר שעשו.
Lorelyn Medina / shutterstock.com
שמשון אהב את דלילה. אבל דלילה, מתברר, הייתה בצד של הפלשתים, שהציעו לה כסף כדי שתגלה מהו סוד כוחו של האויב שלהם – שמשון. וכך לילה אחרי לילה ניסתה דלילה לפתות את שמשון לגלות לה מהו סוד כוחו.
Aha-Soft /Shutterstock.com
הביטוי "לְהַכּוֹת שׁוֹק על יָרֵךְ" מתאר ניצחון מוחץ. הביטוי לקוח מהתיאור המקראי של שמשון, שהיכה את הפלשתים כנקמה על שפגעו באִשתו.
המרחק בין צרעה לאשתאול על מפת גוגל ארץ. Google, Mapa Gisrael. נתוני מפות © 2019
מאי "בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל"?
אמר רב שמואל בר נחמן: מלמד שנָטַל שני הרים והקישם זה לזה, כאדם שנוטל שני צרורות ומקישם זה לזה.
אמר רבי יהודה: בשעה שהיתה רוח הקודש שרויה עליו, היה פוסע פסיעה אחת כמצרעה ועד אשתאול.
אמר רבי נחמן: בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו, היו שערותיו עומדות ומקישות זו לזו כזוג, וקולן הולך כמצרעה ועד אשתאול.
(מדרש ויקרא רבה, פרשה ב פסקה ח)
שמש. איור: Mia Shaly/shutterstock.com
ואמר רבי יוחנן: שמשון, על שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא, שנאמר "כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים…" (תהילים פד, יב).
אלא מעתה לא יִמָחֶה?
אלא מעין שמו של הקדוש ברוך הוא. מה הקדוש ברוך הוא מגן על כל העולם כולו, אף שמשון מגן בדורו על ישראל.
(תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י עמוד א)
הסיפור המקראי מתאר את דמותו של שמשון עוד מלפני לידתו ועד מותו.
צפו בסרטון, ועקבו בעזרתו אחר מהלך חייו של שמשון.
לשמשון היו כוחות מיוחדים. בשונה מדמויות של שופטים אחרים, נדמה שלשמשון היו כוחות פלאיים ממש, כמו של גיבור-על.
שמשון מסיפורי התנ"ך הפך להיות דמות בולטת בתרבות הישראלית. הוא הפך להיות "שמשון הגיבור" – דמות המסמלת כוח, עוצמה פיזית ונחישות. ובתוך כל זאת – הוא מסתיר סוד.
בשיר שלפניכם מתואר הסוד כ"סוד חיי וגם מותי".
אריה אפריקאי וגור אריות. צילום: Ricardo Reitmeyer/shutterstock.com
חמישה דברים מעניינים על אריות.
נזירים בודהיסטים, צילום: HacKLeR/shutterstock.com
המילה "נזיר" מתארת אדם הנמנע מתענוגות החיים. בתרבויות שונות מדובר בהימנעות מדברים שונים במקצת. בדת הבודהיסטית, הנזירים חיים במנזר ומקדישים את עצמם לעבודה דתית-רוחנית. יש המתנזרים מחפצים ומכסף, יש המתנזרים מחיי חברה ויש כאלה שמתנזרים אף מחיי זוגיות.
חריש בחלקת אדמה. צילום: Pavel1964/shutterstock.com
שמשון חד חידה לפלשתים, מעין שעשוע למסיבת הנישואין, אבל צריך לזכור שישראל ופלשתים היו אויבים, ומאחורי כל שעשוע כזה עלולה לארוב סכנה…
ברגע האחרון הצליחו הפלשתים לגלות את פתרון החידה. התשובה הייתה מבוססת על אירוע פרטי שרק שמשון ידע עליו. רק שמשון ו… אשתו.
חמשת ערי פלשתים. באדיבות המוזאון לתרבות הפלשתים, אשדוד
אשקלון היא העיר המערבית ביותר במדינת ישראל, והיא נמצאת באזור מישור החוף הדרומי.
אשקלון היא מבין הערים הקדומות ביותר בכנען, והייתה עיר נמל מרכזית. ראשית היישוב במקום הייתה לפני כ-5,000 שנה.
איור המפה: איל אילת.
צָרְעָה – ישוב בשפלת יהודה, בין נחלת שבט דן ונחלת שבט יהודה. בפסוקים שונים בתנ"ך, פעם מצוין שצרעה הייתה בשטח של יהודה ופעם בשטח של דן.
איור : לי- אור עצמון
קיום הנדר מצד יפתח הוא כמובן מזעזע. לא רק אתם נחרדים, אלא גם פרשנים הזדעזעו מהמעשה. אבל מה יכול יפתח לעשות? האם היה יכול לְהַתִיר (לבטל) את הנדר? או אולי היה מעלה קורבן מישהו אחר?
חז"ל כתבו מדרש ובו הביעו את דעתם.
במדרש יש שתי דמויות:
האחת יפתח. השנייה פינחס, שהיה כוהן גדול, והייתה לו סמכות להתיר את הנדר.
ג'ון אוורט מיליי, יפתח ובתו, 1867, מתוך ויקישיתוף
ג'וֹן אֵוֵורֵט מִילֵיי היה צייר ומאייר בריטי שחי במאה ה-19. מיילי שייך לזרם שהדגיש את חשיבות הריאליזם בציור, ההיצמדות לתמונת המציאות והדיוק בפרטים – והסתייג מציור חופשי-התרשמותי (אימפרסיוניסטי).
בציור מתאר מיילי את בתו וחברותיה (רֵעוֹתֶיהָ) מיד אחרי שיפתח החליט לקיים את הנדר.
צילום: Natasa Adzic/shutterstock.com
נֶדֶר הוא הבטחה נחרצת של אדם לעצמו. נדר נוצר בדרך כלל במצב מצוקה – כשמקווים שיהיה שינוי לטובה. הנדר הוא הבטחה שאדם מבטיח לעשות מעשה מסוים אם המצוקה תיפתר. כשנודרים נדר, המחשבה היא כזאת: אם… אז…
ההצגה "וַיֹאמֶר וְיֵלֵךְ"היא חלק מ"פרויקט התנ"ך" של רנה ירושלמי. הפרויקט זכה להצלחה בארץ ובעולם ולפרס היצירה של האקדמיה הישראלית לתיאטרון, ורנה ירושלמי היא זוכרת פרס ישראל בתחום התיאטרון.
המיוחד בפרויקט הזה הוא העיבוד המוזיקלי והתנועתי לפסוקים מהתנ"ך. את הפסוקים מצטטים במדויק השחקנים, שהם גם רקדנים.
צילום: v.gi/shutterstock.com
יפתח גייס אנשים שיצטרפו אליו למלחמה נגד עמון. הוא הצליח לגייס חבורה של "אֲנָשִׁים רֵיקִים". לפי הפירוש המקובל, הכוונה לאנשים שהיו "ריקים", שלא היה להם לא כסף ולא רכוש. ביטוי זה מופיע פעמיים בתנ"ך, בפעם האחרת בביטוי "אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים" (פרק יא פסוק ג), כנראה חבורת בריונים.
צילום: PHOTOCREO Michal Bednarek/shutterstock.com
אנשי שבט אפרים באו בטענות אל יפתח – מדוע לא קרא להם לקרב – ואף איימו עליו. בתגובה ענה יפתח, שהם לא באו כשקרא להם, ולכן נאלץ "לָשִׂים אֶת נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ" ולהילחם באוייבים לבדו.
By: zeevveez at flickr, CC BY 2.0
משל יותם מבטא התנגדות עקרונית למוסד המלוכה, שנתפס כחסר תועלת. המשל מנבא פורענות שתבוא על אבימלך ועל בעלי בריתו.
גוסטב דורה, מות אבימלך, מתוך ויקישיתוף
האומן הצרפתי גוסטב דורה יצר תחריט המתאר את רגע מותו של אבימלך. אם נקרא את הפסוקים, נגלה שמותו של אבימלך היה ארוך למדי: אחרי שהאישה זרקה אבן על ראשו, והאבן פגעה בו קשה, הספיק אבימלך לפנות אל נערו ולבקש ממנו שידקור אותו בחרבו. אבימלך הספיק להסביר: שלא יגידו חלילה שאישה הרגה אותו. הנער אינו מהסס, דוקר אותו, וכך מביא למותו. רק שלא יגידו שאישה הרגה את אבימלך.
צילום: נועם בן יאיר, מתוך ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0
בעבר כדי להפיק קמח מגרעיני התבואה, היו משתמשים בְּאַבְנֵי רֵיחַיִים – שתי אבנים עגולות וכבדות, שבעזרתן היו טוחנים את התבואה.
איך זה עבד? שתי האבנים היו מונחות "בשכיבה" זו על גבי זו. את גרגירי התבואה היו שופכים ברווח שבין שתי האבנים, ואז מסובבים את האבן העליונה מעל האבן התחתונה.
צילום: פארק נאות קדומים
איננו יודעים בבירור איזה מין וזן הוא האטד המוזכר בפרק.
נגה הראובני, שהיה מייסד הגן הלאומי "נאות קדומים", הציע לזהות את האטד עם השיזף המצוי.
איור: מיכל בן-חמו
משל הוא סיפור קצר על דמויות רחוקות – בעלי חיים, צמחים או אפילו אנשים שחיו במקום אחר ובזמן אחר. דרך הסיפור הרחוק מהחיים של השומעים, המשל מעביר להם מסר על עצמם.
הפסוק הפותח את "משל יותם" מבקש להעביר מסר לאנשי שכם: אתם פונים אל אדם חסר כישורים כדי שינהיג אתכם, והדבר עלול לפגוע בכם!
מנהיג צריך לדעת לגייס אנשים, לחלק להם תפקידים, וגם לתת להם את ההרגשה שבלעדיהם אי אפשר היה להצליח. והאמת? חשוב שאלה לא יהיו רק מילים, אלא גם מעשים של ממש.
