וכך אמר רבי מישא: הדברים שאמר יותם – משל הם:
הלוך הלכו העצים – אלו בני ישראל.
ויאמרו לזית – הזית הוא השופט עתניאל בן קנז, שהוא משבטו של יהודה.
משל יותם מבטא התנגדות עקרונית למוסד המלוכה, שנתפס כחסר תועלת. המשל מנבא פורענות שתבוא על אבימלך ועל בעלי בריתו.
האומן הצרפתי גוסטב דורה יצר תחריט המתאר את רגע מותו של אבימלך. אם נקרא את הפסוקים, נגלה שמותו של אבימלך היה ארוך למדי: אחרי שהאישה זרקה אבן על ראשו, והאבן פגעה בו קשה, הספיק אבימלך לפנות אל נערו ולבקש ממנו שידקור אותו בחרבו. אבימלך הספיק להסביר: שלא יגידו חלילה שאישה הרגה אותו. הנער אינו מהסס, דוקר אותו, וכך מביא למותו. רק שלא יגידו שאישה הרגה את אבימלך.
בעבר כדי להפיק קמח מגרעיני התבואה, היו משתמשים בְּאַבְנֵי רֵיחַיִים – שתי אבנים עגולות וכבדות, שבעזרתן היו טוחנים את התבואה.
איך זה עבד? שתי האבנים היו מונחות "בשכיבה" זו על גבי זו. את גרגירי התבואה היו שופכים ברווח שבין שתי האבנים, ואז מסובבים את האבן העליונה מעל האבן התחתונה.
איננו יודעים בבירור איזה מין וזן הוא האטד המוזכר בפרק.
נגה הראובני, שהיה מייסד הגן הלאומי "נאות קדומים", הציע לזהות את האטד עם השיזף המצוי.
משל הוא סיפור קצר על דמויות רחוקות – בעלי חיים, צמחים או אפילו אנשים שחיו במקום אחר ובזמן אחר. דרך הסיפור הרחוק מהחיים של השומעים, המשל מעביר להם מסר על עצמם.
הפסוק הפותח את "משל יותם" מבקש להעביר מסר לאנשי שכם: אתם פונים אל אדם חסר כישורים כדי שינהיג אתכם, והדבר עלול לפגוע בכם!