איור: shutterstock.com

הרעיה בשיר השירים מדמה את עצמה כאן ל"חוֹלַת אַהֲבָה", כיוון שהאהבה מתפשטת בכל גופה והגעגוע לאהובה מחליש אותה.

מהמיטות של תות-ענח'-אמון, מלך מצרים. קבר תות-ענח'-אמון, המאה ה-14 לפני הספירה, מצרים. מתוך "עולם התנ"ך". כל הזכויות ב"עולם התנ"ך" שייכות לד"ר יהודה עתי.

המילה "אפיריון" היא מילה יחידאית במקרא, שנהוג לפרשה: ספה מיטלטלת (נישאת). בארמית ובעברית של המִשְׁנָה קיבלה המילה משמעות של מיטה, ובכלל זה מיטת כלולות בעלת חופה. בהקשר של פסוק ט לא ברור אם מדובר בחפץ מיטלטל או ברהיט שהיה קבוע במקום אחד.

אֲשִׁישׁוֹת – מאפה עממי שנהוג היה לאכול בימי חג ומועד.
מן הכתוב בספר הושע (פרק ג, פסוק א) עולה כי האשישות הכילו ענבים או צימוקים, שלהם יוחסו בעולם הכנעני תכונות מאגיות של המרצת האהבה והגברת הפריון. הנערה בפסוק מבקשת כי יגישו לה אשישות ותפוחים כדי לחזק אותה.

צפו בדיון מרתק על שיר השירים, שבו מתגלות לנו עובדות מעניינות על המגילה.

מגילת שיר השירים היא מחרוזת שירי אהבה בין הרעיה לדוד שמספרת על כוחה של האהבה וגם על המורכבות של התהוות הקשר. יש בה חיפוש והחמצה, תשוקה בצד חוסר מוכנות. ואולי, כמו שמפרשים רבים היא בכלל אלגוריה ליחסים בין העם לאלוהיו.

המוזיקאי עידן רייכל כתב את השיר "הינך יפה" בהשראת הפסוקים בשיר השירים.

חפירות תל באר שבע המקראית. צילום: רון פלד

המילה "שוק" מציינת במקרא דווקא רחוב (בדומה לאכדית), ואילו המילה "רחוב" מציינת כיכר רחבה או שוק. בפסוק ב מתארת הרעיה כיצד חיפשה אחר אהובה ברחובות העיר בלילה. מפרשים רבים סבורים כי הסיפור שהנערה מספרת הוא מוזר ואינו תואם את המציאות ששררה באותה התקופה, שכן קשה לתאר שנערה צעירה וצנועה תסתובב לבדה בעיר בלילה ותחפש אחר אהובה. לכן משערים כי מדובר בחלום או בהזיה של הנערה.

צילום: shutterstock.com

"בֵּית הַיָּיִן" הוא ביטוי יחידאי במקרא, ולכן יש כמה השערות בנוגע למשמעותו. יש הסבורים כי הוא מתאר חדר שבו היו חוגגים במשתה את נישואי בני הזוג; אחרים הציעו כי מדובר בפונדק או בבית מרזח; ויש הסבורים כי הביטוי מתאר באופן מטאפורי את שיכרון האהבה שהדוד נסך על הרעיה.
הדמיון של הביטוי "בית היין" לביטוי "בית משתה היין" במגילת אסתר, יכול ללמד על כך שמדובר על חדר בארמון המלך.

צילום: shutterstock.com

משמעות הצירוף "עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" בפסוק – מישהו שנמצא קרוב מאוד, שאורב מבחוץ. באמצעות השימוש בצירוף נוצרים מתח וניגוד בין הפנים לבין החוץ. מישהו נמצא בחוץ ומציץ פנימה.
היום משתמשים בביטוי זה כדי לציין שמשהו עומד להגיע בקרוב, למשל – תקופה טובה עומדת אחר כותלנו.

כריכת הספר: שמואל יוסף עגנון, הכנסת כלה, הוצאת שוקן, ‏1953. © כל הזכויות שמורות

את הסיפור "הכנסת כלה" כתב ש"י עגנון, זוכה פרס נובל לספרות. בסיפור מוצג אדם פשוט ועני בשם ר' יודיל חסיד, שמבקש לחתן את בנותיו. הוא יוצא למסע כדי לגייס תרומות, על מנת למצוא שידוך הולם לבנותיו. למסעו מצטרף עגלון בשם נטע, שיש לו שני סוסים, ששמותיהם "מָשְׁכֵנִי" ו"נָּרוּצָה".
העלילה מסתבכת כאשר מוצע לר' יודיל בטעות שידוך לאדם עשיר, משום ששמו הוא כשם אדם עשיר מאוד בקהילה אחרת. אולם בפועל מעמדו של ר' יודיל אינו מאפשר את השידוך.

הביצוע של עמיר בניון הוא חלק מפרויקט בשם: "שרים שיר השירים". בפרויקט השתתפו אמנים נוספים, כמו שולי רנד, אמיר דדון וארז לב ארי.

בסרטון מספר המוזיקאי שלמה גרוניך על הקשר שלו לשלמה המלך ולשיר השירים.

בסרטון מתואר בקצרה סיפור האהבה הגלוי המופיע בשיר השירים, ונרמז על סיפור נוסף, המתחבא בין השורות.

shuttetock.com

הצירוף "שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי" משמעו מי שאנחנו אוהבים אהבה גדולה, שלמה וחזקה. הנפש היא החלק הרוחני של האדם, בניגוד לגוף שהוא החלק הגשמי. מכאן גם הביטוי "אהבת נפש" – אהבה עזה, שבה נפש נקשרת בנפש.

היפה בנשים / שפרה הורן, 1999. © כל הזכויות שמורות להוצאת קשת

הַיָּפָה בַּנָּשִׁים – צירוף שמשמעו האישה היפה ביותר. אך מי היא היפה ביותר? נראה שאין הגדרה אחידה, וכל תקופה ומקום התאפיינו באידאל יופי משלהם.
מודל היופי הנשי השתנה במשך ההיסטוריה:
30,000 שנה לפני ימינו, בתקופה הפלאוליתית, האישה האידאלית הייתה מלאה, עבת בשר, ואילו בתקופת יוון הקלאסית מודל הנשיות היה גוף חסון ובריא בעל אגן רחב, חזה קטן, בטן שטוחה ושיער גלי אסוף.

מפת ממלכת קדר, Sémhur, מתוך ויקישיתוף, CC BY-SA 4.0

קדר הוא אחד מן השבטים הערביים הנודדים, ממשפחת ישמעאל. בני קדר היו ידועים כרועי צאן, ואזור נדודיהם היה ממזרח לעבר הירדן ובצפון ערב. האוהלים שלהם היו עשויים כנראה מעורות עיזים, שנראו מרחוק כנקודות שחורות, בדומה לאוהלי הבדואים של ימינו.
במאה ה-5 לפני הספירה התפשטו שבטי קדר והגיעו לשיא פריסתם. הנביא מוחמד מתואר בקוראן כאחד מצאצאי קדר.

מבוסס על עולם המקרא

By: Panegyrics of Granovetter at flickr, CC BY 2.0

עֵין גֶדִי – יישוב עתיק ומרכזי לחופו המערבי של ים המלח, הנזכר רבות בתנ"ך. אזור עין גדי היה מיושב בתקופות שונות, ובתחום הגן הלאומי שנמצא היום במקום יש שרידי מקדש מהתקופה הכלקוליתית. כמו כן אותרו שרידים המעידים על רצף של מעל 1,300 שנה של התיישבות יהודית באזור, החל מהמאה ה-7 לפני הספירה ועד המאה ה-6 לספירה.

פסל​ ​המלכה​ המצרית ​נפרטיטי, צילום: tkachuk/shutterstock.com

עיני הרעיה מדומות בפסוק ליונים. יש מי שהציעו כי העיניים מדומות ליונים בשל אורח החיים הזוגי ההרמוני של בעלי חיים אלה (מכאן גם הביטוי "כמו זוג יונים", שמשמש לתיאור זוג החיי באהבה ובהרמוניה). עם זאת, מהתבוננות בציורי קיר ובפסלים מצריים עתיקים, אפשר לראות כי איפור העיניים המקובל שיווה להן צורת יונים, ואולי דווקא זו הסיבה שהן מדומות ליונים.

פכית הרודיאנית ובה שרידי נוזל אורגני, מערה ליד קומראן, סוף המאה ה-1 לפני הספירה. חרס עטוף סיבי עץ תמר. גובה: 10.7 ס"מ, רוחב 7.3 ס"מ. קמ"ט ארכאולוגיה יהודה ושומרון. צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים

בפסוק משבחת הרעיה את אהובהּ, ומציינת ששמו מעורר בה את התחושה הנעימה שמעורר ניחוחו של שמן בושם משובח (ששמו "שֶׁמֶן תּוּרַק").
ככל הנראה, בעולם העתיק היה נהוג להימרח בשמן מבושם לאחר הרחצה. השימוש בבשמים ובמיני שמנים קוסמטיים היה שכיח, והם שימשו לצורך ייפוי העור ועידונו.