חטא דוד עם בת שבע המסופר בפרק יא הוא נקודת מִפְנֶה בחייו של דוד – ממלך מצליח, מקים הממלכה המאוחדת, למלך שעובר משבר אחר משבר.

לעשיר אחד יש הרבה מאוד צאן ובקר, ולשכנו העני יש רק כבשה אחת קטנה.
מה קורה כאשר מגיע אורח לביקור בבית העשיר?

 

בן מוות – ראוי לעונש מוות. בחוק הישראלי אין ולא היה עונש מוות על גזל. דברי דוד נבעו מרוגזו על כך שהכבשה שנגזלה הייתה יחידה לבעליה ואהובה עליו מאוד, בעוד שלגוזֵל היה מקנה רב.
אַרְבַּעְתָּיִם – פי ארבעה. בהתאם לחוק המקראי הנוגע לתשלום פיצוי (החוק מובא בספר שמות פרק כא, לז), דוד קובע את גובה הפיצויים שחייב העשיר לעני. דוד ישלם על חטאו כמידה הזו, ויאבד ארבעה מבניו בפרקים הבאים: התינוק שנולד בפרק יב, אמנון, אבשלום ואדוניהו.

עיבוד. על פי: שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל: שמואל ב', 1996, עמ' 120. © הוצאת ספרים עם עובד.

לפי פירוש עולם התנ"ך, "עיר המלוכה" הוא שם כללי המתייחס לכל אזורי העיר. יואב כבש את העיר, ודוד השלים את המלאכה.
ביאור שטיינזלץ מפרט:
עיר המלוכה – מתחם בית המלך שהיה קריה בפני עצמה.
עִיר הַמָּיִם – הרובע שבו מקורות המים של העיר.

רבה הייתה עיר הבירה של ממלכת עמון, ששכנה ממזרח לירדן. בין העמונים לבין
בני ישראל פרצו במהלך השנים מלחמות רבות.
בספר שמואל א פרק יא למדנו שהמעשה הראשון של שאול כמלך ישראל היה לצאת להילחם בנחש העמוני, מלך בני עמון, שאיים על השבטים שישבו ממזרח לירדן.

 

משה שמיר היה סופר, מחזאי, מבקר ספרות, איש ציבור ישראלי וגם חבר כנסת מטעם הליכוד. בשנת 1956 כתב את הרומן ההיסטורי "כבשת הרש".
האירועים מתוארים כיומן שכותב אוריה החיתי בלילות האחרונים לחייו. היומן מסתיים בדברים של חברו, שמספר את שהתרחש אחרי מותו.
הבחירה לספר את הסיפור דווקא מנקודת מבטו של החייל, מאפשרת לנו להתבונן בדמותו של דוד מהצד, והדמות שעולה מתוך יומנו של אוריה אינה מחמיאה כלל.

מבוסס על: מיכל שוורץ, "זה אופייה של מנהיגות", אתר מיזם 929

הצייר הנודע רמברנדט הרבה לצייר נושאים תנ"כיים. ביצירותיו העניק לסיפורי התנ"ך ולדמויות המופיעות בהם אֱנוֹשִׁיוּת, ובאמצעות זאת הצליח לגעת בלב הצופים.
ברישום זה לכד רמברנדט רגע אחד בפרשה. כוחו של דוד המלך נראה רב: הכתר על ראשו, החרב בידו, תנוחת ההסבה שלו על הכורסה. הוא מקשיב בריכוז למשל כבשת הרש, ואינו מודע לכך שהמילים שבפיו של נתן הנביא עומדות לחשוף את מעשיו הקשים, המסתתרים מאחורי חזותו האצילית.

עבדיו של דוד מתפלאים על התנהגותו. דווקא לאחר מות הילד הוא חזר לאכול.
תשובתו השקולה בנוגע לבנו המת מבטאת גם ריחוק רגשי וגם השלמה קורעת לב עם הגורל.

נתן הנביא חושף את מה שדוד ביקש במאמץ רב להסתיר. "נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ" – לעיני השמש, כך אומר הנביא ומתכוון כי דינו של דוד ימוצה לעיני כול. עונשו השני ברשימה, לקיחת נָשָׁיו ונתינתן לאחרים, תואם לחטא של דוד – לקיחת אשת אוריה להיות לו לאישה.
בהקשר אחר ובתקופה אחרת לגמרי, מיוחס לשופט היהודי-אמריקאי לואי ברנדייס המשפט: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר", השקיפות מטהרת את השירות הציבורי ומרחיקה אותו מהשחיתות.