בני ישראל התלוננו בפני משה ואהרן שהם "הבאישו את ריחם" בעיני פרעה, או יותר נכון – באפו של פרעה. "להבאיש" הכוונה להעלות ריח רע, פועל שמקורו בשם החיה "בואש". לבואש יש דרך מיוחדת להרחיק ממנו טורפים – יש לו יכולת להדיף מפי הטבעת (הטוסיק) ריח מסריח מאוד. עד כדי כך מסריח, שהריח מבריח גם חיות גדולות שמאיימות לטרוף אותו.

המדרש מסביר את נושא הריח, בדברי בני ישראל למשה ולאהרן.

מדרש תנחומא (מדרש אגדה ארץ ישראלי) מהמאה התשיעית לספירה.

קראו את הפסוק ואת פירוש המילים לפסוק:

• וַיִּפְגְּעוּ – פגשו
• הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ – ביטוי שמשמעו "גרמתם לנו להיראות רע…" גרמתם שיתייחסו אלינו כאל בעלי ריח רע.

אלוהים שלח את משה ואת אהרן לשחרר את בני ישראל, אבל התוכנית לא מצליחה!

נחום גוטמן (1898–1980), הסופר והצייר הישראלי, שאייר וכתב את "שביל קליפות התפוזים" ואת "לובנגולו מלך זולו", היה מראשוני הציירים בארץ. נחום גוטמן שהיה מראשוני המאיירים של ספרי הילדים יצר גם סדרת איורים בהשראת התנך. התמונה שלפנינו מתארת את שעבוד ישראל במצרים ואת אכזריות המצרים.

בני ישראל היו עבדים לפרעה, אבל פרעה לא היה אחראי לכל אחד באופן ישיר.
הפסוק שלפנינו מתאר את ההיררכייה (סדר התפקידים) במנגנון העבדות.
יש העבדים, הנוגשים – מנהלי העבודה המצריים מטעם פרעה ושוטרי ישראל – אנשים מתוך עם ישראל שאחראים לעבדים.

בני ישראל עבדים במצרים. משה מבטיח להם כל כך הרבה דברים טובים… חירות, ארץ משלהם – פורייה וטובה, אבל הם לא פנויים להקשיב לו!

פרעה מלך מצרים אינו מעוניין שבני ישראל ישתפו פעולה עם משה ואהרן ועם הרעיון שלהם לצאת לזבוח במדבר (ואולי לצאת בכלל ממצרים).