יתרו מציע שהשופטים שיעמדו תחת משה יהיו "שֹׂנְאֵי בָצַע", כלומר אנשים שלא יתפתו לקחת סוגים שונים של תשלומים. "בצע" – מלשון לבצוע, לשבור. המילה מתארת את צורת התשלום בעת העתיקה – שבירה של חתיכת מתכת כתשלום, ומסירתה למוכר. בביטוי "בֶּצַע כֶּסֶף" משתמשים היום כדי לתאר רווח של כסף בדרך לא חוקית, תאוות ממון, רצון להשיג כסף בכל מחיר.

יתרו מציע למשה לייעל את מערכת המשפט בראשותו. הוא מבטיח למשה שאם יפעל על פי עצתו, הדברים יסתדרו והעם "עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם".
גם היום משתמשים בביטוי, בסדר מילים שונה מעט: "יבוא על מקומו בשלום" כדי לומר שמשהו יסתדר ויגיע לידי פתרון.

אפרים סידון חורז ומספר את סיפור הקמת מערכת המשפט ואת עצותיו של יתרו. הקראת הפרק מלווה באיורים של המאייר דני קרמן.

הסרטון מתאר את קורות עם ישראל מיציאת מצרים ועד למעמד הר סיני, ובין לבין – את הקמת מערכת המשפט.

הדפס משנת 1607 של הצייר ההולנדי ויליאם ואן סוונברג. משה ויתרו נראים כשהם מחובקים, מה שמעיד על היחסים הקרובים השוררים ביניהם.

הצייר ג'יימס טיסו נולד בצרפת אך חיי מרבית חייו באנגליה. בשנותיו האחרונות חי בארץ ישראל והתמסר לציור סצנות מכתבי הקודש. ציורי התנ"ך שלו מתאפיינים בניסיון לשקף את המציאות שראה במסעותיו באזור, ובכך נבדלות יצירותיו מהטיפול בדמויות קדושות שהיה נפוץ עד לתקופתו.

 

יתרו מציע מבנה מדורג של מערכת המשפט. בראשה יעמוד משה, ותחתיו שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות, שיהוו את הערכאות הנמוכות יותר של מערכת המשפט. מבנה זה מוכר מעמים נוספים מהעת העתיקה.

 

לפני שיתרו הגיע לייעץ למשה, היה משה הסמכות הבלעדית שאליה פנה העם בענייני משפט. עצתו של יתרו הובילה למבנה ארגוני חדש, שלפיו משה היה הסמכות העליונה ותחתיו מונו אנשים שנבחרו לפי תכונותיהם. מבנה מערכת המשפט המתואר בפרק השתרש בישראל ובתקופות מאוחרות יותר, אחרי הכניסה לארץ, כשהעם התארגן ביישובי קבע והפסיק לנדוד, שער העיר שימש כמקום בו התבצע המשפט.

האזור המכונה "מדיין" הוא אזור מדברי הררי שבו חיו המדיינים. לפי התנ"ך, המדיינים הם צאצאים של אדם בשם מִדְיָן, שהיה בנם של אברהם וקטורה. המדיינים היו עם של נוודים. הם שכנו במדבר, ותחום נדודיהם היה במדבריות שבחצי האי סיני, בערב הסעודית ובעבר הירדן המזרחי של ימינו.