ארגון "אנימלס"
ארגון "אנימלס"
תבליט של אלת הצדק, פריט מתוך שלוש-עשרה יציקות גבס של דמויות מהמיתולוגיה שיצר הפסל האיטלקי אנטוניו קנובה (1822-1757).
תבליט הוא יצירת אומנות ספק דו-ממדית ספק תלת-ממדית. מרחוק או מקדימה התבליט יכול להיראות כמו ציור, אך חלקים ממנו יוצאים החוצה מהיצירה ודומים יותר לפסל. רואים זאת בבירור אם מביטים ביצירה מהצד.
המאזניים המאוזנים שהָאֵלָה מחזיקה בידה מסמלים יושר ומשפט צדק ללא הטיות. האומן הבליט את חשיבותם של המאזניים בכך שהקדיש להם חצי משטח היצירה.
במיתולוגיה היוונית הייתה תמיס אלת הצדק, וּמְפָרֶשֶׁת רצון האלים בענייני מוּסָר.
עיניה המכוסות מייצגות צדק ללא הטיית משפט, צדק שאינו מושפע מִמַרְאֶה עיניים – לעשיר אין יתרון על פני העני, ליפה אין יתרון על פני היפה פחות.
בידה האחת מאזני הצדק, המסמלים את השוויון של כל בני האדם בפני החוק, ובידה השנייה חרב, המייצגת את סמכותו של בית המשפט להעניש.
פסוק ב עוסק בדינים חברתיים המורים לבני ישראל לא להיגרר אחרי רבים לעשות מעשה רע, לא לנטות אחרי רבים להטות את הדין ולא להעיד על דבר שלא התרחש כדי להטות את הדין. פרשנים אחדים סבורים שהפנייה היא לא דווקא לאדם הפשוט, אלא לשופטים ולדיינים של החברה.
בכל מקרה, אמירה זו תקפה תמיד, גם לאדם הפשוט ובטח לשופט שההכרעה על פי הצדק מונחת על כתפיו.
עם ישראל מקבל חוקים ומשפטים שמסדירים את חיי החברה וגם קובעים ערכים רצויים.
שוחד – טובת הנאה, תשלום או שירות, הניתנים בחשאי לנושא תפקיד וגורמים לו לעזור במסגרת תפקידו לנותן השוחד.
ולמה נקרא שמו "שוחד"? כי הוא חד כמו סכין.
ונאמר כי "הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר" מכיוון שהשוחד לא מאפשר לאדם לפתוח את העיניים ולהכיר באמת, גם לחכמים, ובוודאי גם למי שאינם חכמים.
(עיבוד. על פי: מדרש אגדה, שמות כג, ח)
"וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה" – למה הכוונה?
הקדוש ברוך הוא היה ממית שרפים ונחשים ועקרבים, והייתה הצרעה באה ואוספת את הָאֶרֶס שלהם, ומשליכה אותו על כל העמים שבאו להילחם נגד ישראל וכולם היו מתים.
(עיבוד. על פי: מדרש אגדה, שמות כג, כח)
גבולות הארץ המובטחת נזכרים כבר בברית בין הבתרים בספר בראשית. הגבולות תוחמים את השטח שבין נהר הפרת לנהר הנילוס. הגבולות לא היו מעולם גבולות ממשיים, אך ביניהם היו תחנות הנדודים של השבטים העברים הקדומים. במהלך ההיסטוריה של עם ישראל היו הגבולות האלה מעין מִשְׁאֶלֶת לב, שכולם ציפו שתתגשם ביום מן הימים.
בתקופת המקרא נהגו לשמור ולאגור את המזון בכלי חרס גדולים כמו כלי החרס שבתמונה (שנקרא פִּיטָס).
את כל הדגן: החיטה, השעורה, שיבולת השועל, הדוחן ועוד נהגו לאגור ולשמור בכלי חרס גדולים. גם את יבול האסיף – תהליך איסוף הפרי מהכרמים ומהמטעים שמרו בקנקנים גדולים.
פירוש המילה "רגלים" בלשון המקרא הוא "פעמים". שָׁלֹשׁ רְגָלִים – שלוש פעמים, כינוי לשלושת המועדים שהתורה ציוותה לעלות בהם לרגל לירושלים, לבית המקדש: פסח, שבועות וסוכות.