ובינתיים, במחנה ישראל
אפרים סידון מספר בחרוזים את סיפור חטא העגל, ודני קרמן מאייר.
משבר אמון
בסרטון – תקציר של סיפור חטא העגל וכן רקע לסיפור.
קוֹל עַנּוֹת
משמעות הצירוף "קוֹל עַנּוֹת" היא צלילים הנשמעים למרחוק.
משה ויהושע יורדים מן ההר ושומעים קולות רועשים במחנה ישראל. קולות אלה גורמים להם לתהות מה משמעות ההמולה במחנה.
יהושע אומר למשה שהוא שומע קול מלחמה במחנה, ומשה משיב שלוש תשובות:
"אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה", כלומר: אין קול של מנצחים.
"וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה", כלומר: אין קול של מפסידים.
אלא "קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ", כלומר: אני שומע צלילים של שמחה וצהלה.
מבוסס על: יצחק אבישור (עורך), עולם התנ"ך – שמות, 2002, עמ' 194. © כל הזכויות שמורות לדברי הימים הוצאה לאור. הזכויות בעולם התנ"ך שמורות לד"ר יהודה עתי
עַם קְשֵׁה עֹרֶף
הביטוי "עַם קְשֵׁה עֹרֶף" מתאר את עם ישראל כעם עיקש ומתמרד, ומבטא את הקושי להנהיגו.
הר סיני
הר סיני הוא ההר שעליו ניתנה התורה.
לפי המסופר בתורה, בני ישראל חנו מול ההר ומשה עלה אל ראשו. כאשר ירד, העביר להם את עשרת הדיברות שמסר לו ה' עבור העם. למרגלות ההר התרחש גם חטא העגל.
חטא העגל
במרכז היצירה עגל הזהב ניצב על במה גבוהה, וסביבו העם חוגג בשמחה, בריקודים ובהקלה גדולה. ואיפה הר סיני? הרחק מאחור, ברקע, כולו אפוף עשן.
נראה שהעם מרוחק ממה שקורה על הר סיני גם פיזית וגם סמלית. איש אינו מביט לכיוון ההר, כל תשומת הלב מופנית אל העגל.
עגל הזהב
נזמי זהב
נזמי הזהב המופיעים בסיפור חטא העגל הם למעשה עגילי זהב, שענדו נשים וגם גברים. היו גם נזמי זהב ששימשו תכשיט לאף, אולם אצל נשים בלבד. בחפירות ארכאולוגיות מוצאים לפעמים מטמונים – אוצר של תכשיטים וחפצים יקרי ערך שהוטמן באדמה או במערה.
פולחן העגל
מדוע נבחר דווקא העגל כתחליף למשה וכמייצג האל?
לפי דעה אחת, בני ישראל הושפעו מפולחן העגל עוד מימיהם במצרים, והעתיקו אותו לפולחן ה'. במצרים העתיקה סגדו לבעלי חיים שונים כסמל לשליטה בטבע.
אהרֹן מנסה להרוויח זמן
"וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ" (שמות לב, ה) –
בִּקְּשׁוּ בני ישראל לִבְנוֹת עִמּוֹ.
אָמַר לָהֶם: הַנִּיחוּ לִי, וַאֲנִי עוֹשֶׂה אוֹתוֹ מֵעַצְמִי, שֶׁאֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ שֶׁיִּבְנֵהוּ אַחֵר עִמִּי.
אַהֲרֹן נִתְכַּוֵּן: עַד שֶׁאֲנִי בּוֹנֶה אוֹתוֹ – משֶׁה יוֹרֵד.
כְּשֶׁבָּנָה וְלֹא יָרַד משֶׁה – קָרָא: "חַג לַה' מָחָר" (שמות לב, ה).
אָמַר: יִדָּחֶה הַדָּבָר עַד לְמָחָר…
מבוסס על ספר האגדה מבית סנונית
לוחות החירות
"וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה, וְהַמִּכְתָּב מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת עַל הַלֻּחֹת."
אל תקרא חָרוּת אלא חֵרוּת, משום שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.
(מעובד. על פי: תנא דבי אליהו, זוטא, פרק יז)