הסרט מלווה את גולי ירושלים לבבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון. לאחר טלטלת הגלות, ההשתלבות האיטית בבבל ועשרות שנים של חיים בממלכה הרחוקה, הצהרת כורש מתירה לגולים לחזור לירושלים ולשקם את בית המקדש.

הסרט מלווה את גולי ירושלים לבבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון. לאחר טלטלת הגלות, ההשתלבות האיטית בבבל ועשרות שנים של חיים בממלכה הרחוקה, הצהרת כורש מתירה לגולים לחזור לירושלים ולשקם את בית המקדש.

ירושלים… בני כל הדתות מכל העולם עולים אליה, חולמים עליה. הסרטון מציג את ייחודה של העיר.

בית המקדש היה מבנה מפואר ומרשים שניצב במקום גבוה – על הר המוריה. אל ההר היו עולים לרגל מכל קצות הארץ כדי להתפלל ולהקריב קורבנות.
מזמור קכב הוא תפילה למען ירושלים, שבה המתפלל מתאר את שמחתו לעלות לבית המקדש. ייתכן שהמזמור היה נאמר סמוך לעלייה לרגל לבית המקדש, וייתכן שהוא מתאר את שמחת המתפללים שהגיעו מן הגלות אל המקדש.

הברכה היפה ביותר לאריכות ימים היא אולי זו: "וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ", כלומר –
שנזכה לראות את ילדי הילדים שלנו, את הנכדים שלנו.

"יְגִיעַ כפיים" הוא התוצר של עבודת האדם, והברכה המופיעה במזמור לאדם היא – שיאכל ויהנה ממעשי ידיו.
והיום, כמו בעבר, משתמשים בביטוי "יגיע כפיים" כדי לתאר עבודה קשה הנעשית לצורך פרנסה.
"יגיע כפיים" הוא שמה של שכונה בירושלים ששוכנו בה בעלי מלאכה.

בשנת 1992 כתבה המשוררת נעמי שמר את השיר "עיר ואם" לתוכנית הטלוויזיה "לכל שירייך". הזמרת רוחמה רז ביצעה את השיר.

אתם ודאי מכירים את היצירה שבתמונה. הפסל הוא דני קרוון, ושם היצירה – "שׂאלו שלום ירושלים". היצירה משמשת רקע לנאומים הנישאים בכנסת, והיא אולי יצירת האומנות הנצפית ביותר בישראל. רובנו רגילים אליה כל כך ולכן לא נותנים עליה את הדעת.

הסרט "מלך האריות" נפתח בשיר הנושא – "גלגל החיים". השיר מציג את סדר החיים בסוואנה באפריקה.

כל קריאה היא קריאה פרשנית. השחקנית יעל אבקסיס מקריאה את מזמור קד, כחלק ממיזם שבו אנשי תרבות מקריאים תהלים.

בשיר "למדני אלוהיי" פונה לאה גולדברג לאלוהים בבקשה שהחיים לא יהפכו להרגל, שהיא לא תפסיק להתפעל מהדברים הקטנים, לא תיקח אותם כמובנים מאליהם ותדע להודות עליהם.

במזמור ח יש התפעלות מיופי הבריאה ומן העוצמה החבויה בטבע, הגורמת לאדם להרגיש קטן וחסר משמעות. האדם פונה אל האל ושואל: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ, וּבֶן אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ"? כלומר – מדוע האל בכלל מתייחס לאדם, משגיח עליו ועוקב אחר מעשיו?
תחושה דומה מתוארת בשיר "מה אתה רוצה ממני?" של היוצר חנן בן ארי.

הצירוף "הוֹד וְהָדָר" מופיע במקומות נוספים במקרא, והוא מתאר את הכבוד והפאר האופפים את האל. בפסוק מתוארים כבודו וגדולתו של האל באמצעות מעשה הבריאה המתחדש מדי יום. הטבע מדומה לכסותו של האל, המלאה ב"הוד והדר".
גם כיום משתמשים בצירוף "הוֹד וְהָדָר" כדי לתאר אווירה של רוממות, פאר וכבוד.

המזמור נפתח ונסגר בקריאת התפעלות מהעולם ומהיוצר שלו: "בָּרְכִי נַפְשִׁי". והברכה היא מתוך שמחה, כי ככה מתנהלים החיים. לא רק הטבע מופלא, אפילו עבודת האדמה נעשית בשמחה, ועל כך מברך הדובר.
מזמור קד מתפלמס עם תפיסת האדם כנזר הבריאה, כמי שרודה בבעלי החיים (מבראשית א), אבל הוא עושה זאת תוך שהוא שר שיר הלל לאלוהים, לבריאה, לשמחה וליופי – "בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה' הַלְלוּ-יָהּ" (קד, לה).

"מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ" – המשורר מתפעל מן השמיים, שהם יצירתו של האל. מן המילים "כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ" משתמע אולי שלאל יש אצבעות אדירות שממדיהן הן כממדי השמיים.
היום אנחנו משתמשים בביטוי "מעשה ידיך" כדי לתאר תוצר שיצר מישהו.

 

הגיתית הייתה כנראה כלי נגינה, וייתכן שמקור שמה מן העיר הפלשתית גת. הצעה אחרת היא כי הגיתית קשורה לגת, מקום דריכת הענבים. לפי פירוש זה הגיתית אינה כלי נגינה אלא מזמור שהושר בעת שדרכו את הענבים בגת. הגיתית מוזכרת בכותרת של שני מזמורי תהלים נוספים: פא, פד.

אחנתון הוא כינוי למלך המצרי אמנחותפ הרביעי (המאה ה-14 לפני הספירה), אשר חולל מהפכה במצרים העתיקה וקבע כי השמש היא האלוהות הראשית במצרים. הוא העביר את בירת מצרים לעיר חדשה שהקים, כיום תל אל-עמארנה. באל-עמארנה נמצאו טקסטים עתיקים רבים, וביניהם נתגלה המנון מצרי לשמש מאותה התקופה, שיש בו מקבילות רבות למזמור תהלים קד. נראה שמשורר תהלים קד הכיר את המזמור המצרי הקדום, ועשה בו שימוש גם כדי להתפלמס עימו.

הרבה מים יש במזמור. הבריאה היא סידור המים והגבלתם. המים הם המפתח לאקולוגיה של העולם, והדובדבן שבקצפת הוא הים הגדול שבו "לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ" (תהלים קד, כו). בלי מים אין חיים, אבל מי שמכיר את סיפורי הבריאה בתרבויות השכנות יודע שיש עוד מסר בטיפול האלוהי במים.

בבריאת העולם ריסן האל את המים הקדמונים – סגר אותם בתהום (מים תת-קרקעיים), ניקז אותם מההרים "אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם" וקבע להם "גְּבוּל… בַּל יַעֲבֹרוּן" (תהלים כד, ח-ט).
במזמור מתואר כיצד האל ממלא את התהום במים המכסים אותה כלבוש, לאחר שברא את יסודות הארץ.

"שֵׁבֶט" ו"משענת" הם המקלות שהיו בידי הרועה המנחה את העדר. יש פרשנים שהבחינו בין המשמעות של שתי המילים, והציעו כי ה"שבט" הוא מקל הענישה, ואילו ה"משענת" – מקל תמיכה וסעד. לפי הצעה זו, גם הייסורים וגם התמיכה שקיבל המשורר מן האל מנחים אותו ומנכיחים את האל בחייו.

מבוסס על יצחק אבישור, עולם התנ"ך – תהלים א, 2002, עמ' 107. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

מזמור כג בתהלים מתאר את ה' כרועה צאן, בדומה למקומות אחרים במקרא המציגים את מערכת היחסים בין האל לעמו באמצעות דימוי זה. הדימוי האידאלי של מנהיג כרועה צאן נסמך על התכונות הנדרשות מרועה הצאן. לא סתם מצוין כי יעקב, משה ודוד היו רועי צאן בטרם נבחרו להנהיג את העם. דימוי האל כרועה צאן נבע מאורח החיים הקדום של עם ישראל, שהיה עם של נוודים. גם בתרבויות המזרח הקדום רווח דימוי זה.
במזמור מתואר הצאן במקום המרעה האידאלי – מקום שיש בו שפע של דשא ירוק למאכל ומקום לרביצה.

שירו של הראפר קוליו – "Gangsta's Paradise" (גן עדן של גנגסטרים), ששולב בפסקול הסרט "סיכון מחושב", הפך לסינגל הנמכר ביותר בשנת 1995. קוליו שילב בשיר ציטוט מתוך מזמור כג בתהלים.
בשיר מתוארת מציאות הפוכה למציאות המתוארת במזמור כג. במזמור – המאמין הבוטח בה' יכול לצלוח כל מכשול. בשיר מופיע רק החלק הראשון של הפסוק מתהלים, שבו האדם נמצא בגיא צלמוות, אבל אין לו משענת ואין לו על מי לסמוך. הוא מתאר מציאות של אדם שחי ברחובות מלאי פשע ללא דמות אחת שאפשר לבטוח בה, וגם אלוהים נעדר מחייו. בניגוד לשקט המובטח במזמור למאמין, הדובר בשיר אינו בטוח שיצליח לחיות עוד שנה.

בשיר שיבץ היוצר עידן רייכל מילים מתוך מזמור קל בתהלים.

מי מנוחות במזמור מתארים את מי השתייה שמציע הרועה ה' לצאנו, מים העומדים במנוחה ונוח לשתות מהם.
היום משתמשים בביטוי "על מי מנוחות" כדי לתאר שלווה ורוגע.

הצירוף "גֵיא צַלְמָוֶת" מתאר במזמור מקום נמוך וחשוך. נראה כי המילה "צלמוות" היא הֶלְחֵם של שתי מילים – צֵל ומוות. היום משתמשים בביטוי זה גם במשמעות של שטח חשוך ורב סכנות.

מבוסס על: רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, 2009, עמ' 157. © הוצאת כתר.

בית ה', שאליו כָּמֵהַּ הדובר במזמור להגיע, הוא בית המקדש. הכמיהה מבוטאת באמצעות המילה "וְשַׁבְתִּי", שהפרשנים נחלקו בנוגע למשמעותה: חזרתי או ישבתי. בית המקדש היה מבנה מפואר ומרשים שניצב במקום גבוה – על הר המוריה. השהות בבית ה' עומדת בניגוד להימצאות בגיא הצלמוות, שהוא מקום נמוך. ההליכה הזמנית בגיא הצלמוות מנוגדת לישיבה הקבועה בבית ה'.

הצירוף "גֵיא צַלְמָוֶת" מתאר עמק הנמצא בין שני הרים, חשוך ומעורר אימה. נראה כי המילה "צלמוות" היא הֶלְחֵם של שתי מילים – צֵל ומוות. הביטוי הציורי מזכיר את השְׁאוֹל, עולם המתים המוזכר במקרא ובמזרח הקדום, שמתואר כמקום הנמצא מתחת לאדמה ושורר בו חושך מוחלט.

בסרטון מוצג נאומו של ג'ורג' בוש הבן, שכיהן כנשיא ארה"ב בעת שאירעו פיגועי 11 בספטמבר (אסון התאומים) בשנת 2001, פיגועי הטרור הגדולים והקטלניים ביותר בהיסטוריה של ארה"ב. בנאומו ציטט בוש פסוק מתוך תהלים כג.

מזמור א בתהלים מתאר את האדם האידיאלי ההולך בדרך ה', דבק בתורתו ומתרחק מן הרשעים. הצדיק מדומה לעץ שתול על פלגי מים שמניב את פירותיו בעיתו. דימוי זה מוכר לנו ממקומות נוספים במקרא (כמו ירמיה יז) וכן מספרות המזרח הקדום. שתי הדוגמאות הבולטות לכך: תיאור החכם ודימויו ל"עץ שתול בגן פורח, ומכפיל את תנובתו" ב"הוראות אמנמאפת" במסורת המצרית, ותיאורו של שולגי, מלך לגש, כ"תומר השתול על פלגי מים" במסורת המסופוטמית.

מבוסס על: יצחק אבישור, עולם התנ"ך – תהלים א, 2002, עמ' 28. הוצאת דברי הימים. © הזכויות בעולם התנ"ך שמורות ליהודה עתי.

חומות ירושלים היו חלק מנופה של העיר רוב שנות קיומה. החומה נועדה להגן על העיר מפני אויבים, וכמעט בכל פעם שהעיר נכבשה ונהרסה, נחרבה גם החומה שהקיפה אותה. לרוב נבנתה החומה שוב על ידי הכובש החדש או על ידי תושבי העיר. החומה הראשונה נבנתה סביב ירושלים בימי הכנענים לפני למעלה מ-4,000 שנה, והאחרונה, הקיימת עד היום, הוקמה בפקודת סולימאן הראשון, סולטן האימפריה העות'מאנית, באמצע המאה ה-16.

השיר "עץ על מים" מתכתב עם תיאור העץ המופיע בתהלים פרק א.

בשיר "הללויה" שכתב הזמר לאונרד כהן משובצים מוטיבים מספר תהלים, ובפרט ממזמור נא.

בסרטון סקירה קצרה של ספר תהלים על מזמוריו, תוך התייחסות לאופיו המיוחד של הספר שהופך אותו לנוכח בזירות שונות בחיי האדם, בחברה ובתרבות.

"תהלים בשר ודם" היא סדרה של עשרה סרטונים ובהם סיפורים אישיים קצרים.
בכל סרטון מככבת דמות בשר ודם, שסיפורה מתכתב באופן חופשי עם פסוק מתהלים.
בסרטון הזה פרשנות אישית לפסוק: "לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי".

משמעות הביטוי "יוֹמָם וָלָיְלָה" בהקשרו בפסוק זהה למשמעותו גם היום, והיא – ללא הפסקה, ברציפות, בעקביות.

מבוסס על: רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, 2009, עמ' 396. © כתר ספרים.

"מוֹשַׁב לֵצִים" הנזכר בפסוק א הוא מקומם של הרשעים, מקום שממנו מתרחק הצדיק המושלם. בתקופת חז"ל התיאור של אדם כמי שיושב במושב לצים היה תיאור גנאי למי שלא עסק בתורה.
היום משתמשים לעיתים בביטוי "מושב לצים" כדי לתאר חבורה הנוהגת להשתעשע ולהתבדח, ולאו דווקא בקונוטציה שלילית.

מבוסס על: רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, 2009, עמ' 535. © כתר ספרים.

 

המשנה, מתארת את המעלות שעליהן היו עומדים הלוויים בעת שבית המקדש השני היה קיים:
וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה לעזרת ישראל,
כנגד חמש עשרה מעלות שבתהלים, שעליהן הלוויים אומרים בשיר.
לא היו טרוטות, אלא מוקפות, כחצי גורן עגולה.

(משנה, מסכת מידות, פרק ב משנה ה)

נראה כי המעלות היו המדרגות שעליהן עמדו הלוויים ושרו, בסיום עבודת קורבן התמיד ובאירועים נוספים שהיו קשורים להתנהלות במקדש.

6 פעמים מופיע השורש שמ"ר במזמור, שיש בו בסך הכול 8 פסוקים. החזרה על השורש מביעה את ביטחונו של המאמין שה' ישמור עליו.
עולה השאלה – באילו נסיבות מבקש האדם במזמור שהאל ישמור ויגן עליו?

בסרט הדוקומנטרי "מאין יבוא עזרי" מתואר סיפור הישרדותן בשואה של האחיות פאני רוזלאר ובטי מאיר ז"ל.

הסרטון הקצר נוצר במסגרת תחרות "ארגמן" של מיזם 929, מיזם שבו קוראים בכל יום פרק מהתנ"ך לפי הסדר, ובסך הכול 929 פרקים.
בתקופת הקריאה בספר תהלים הוזמנו יוצרים מתחומי הווידאו, הקולנוע והאנימציה ליצור וידאו ארט בהשראת הספר.

משמעות הביטוי "מעתה ועד עולם" במקרא דומה למשמעותה בימינו – מהתקופה הנוכחית ועד הדורות הבאים.

מריזמוס הוא אמצעי ספרותי אומנותי המציב שני קצוות כדי לתאר ולכלול את כל מה שביניהם. הצירוף "שמיים וארץ" מופיע במקרא פעמים רבות, והוא מריזמוס שמקיף את כל ההוויה ואת כל היקום האין-סופי.

בשיר "ארים ראשי" של שי גבסו נעשה שימוש במילים מתוך מזמור קכ"א.

מזמור תהלים קכ"א הולחן על ידי יוסף קרדונר ובוצע על ידי מבצעים רבים, ביניהם להקת שבע, מוש בן ארי, נינט טייב ובקליפ הזה – בביצוע של עומר אדם.

המזמור מתחיל בחיפוש תשובה במרחב הפיזי שמקיף את האדם המחפש מענה ונחמה. התשובה ניתנת באותו עולם מושגים – העזרה היא מאת האל שברא את השמיים ואת הארץ.

העלייה לארץ ישראל במסגרת חוק השבות היא נדבך מהותי בחברה הישראלית המתחדשת.
גלי עליות מרחבי העולם פוקדים אותנו כל העת. המושג 'עלייה' משקף את הגשמת החזון הציוני ואת 'שיבת ציון' המתוארת במקרא.

עזרא ונחמיה, ממנהיגי העלייה לארץ ישראל בתקופת שיבת ציון, הפכו לסמל בתרבות היהודית.

הנגב, אזור מדברי וצחיח, הוא יותר ממחצית משטחה של מדינת ישראל.
המקרא מזכיר את אזור הנגב בסיפורי אברהם המבקר בבאר שבע או כמקום מושבם של שבט יהודה ושבט שמעון ועוד.

 

לירושלים, עיר האלוהים, שמות רבים (לפחות 70).
בשל חשיבותה בתולדות ישראל, זכתה העיר לכינויים מגוונים, וביניהם 'ציון' ו'בת־ציון', המשַקפים את יופייה, את הכמיהה אליה ואת ייחודה על רקע הנוף הארצישראלי.

מַה תִּרְעַשׁ אָבִי / בארי חזק
מַה תִּרְעַשׁ אָבִי,
אָבִי הַשּׁוֹתֵק, הַמָּלֵא
צַעֲקָתוֹ
אֶגְרוֹפִי בְּשַׂעֲרוֹתֶיךָ, אֲנִי,
שֶׁהִנְנִי מַכְאוֹבֶיךָ
הָעֲתִידִים לָבוֹא.
אֵיךְ לֹא אֶזְכֹּר
כִּי בְּדִמְעָה אוֹתִי זָרַעְתָּ
וּבְבֶכִי אַתָּה אוֹתִי תִּקְצֹר.
בארי חזק, בבכי אותי תקצור, הקיבוץ המאוחד, 1974

בארי חזק, בבכי אותי תקצור, הקיבוץ המאוחד, 1974. © כל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה

האזינו לחנן יובל המבצע את 'שיר המעלות'.
אתם מוזמנים לדמיין כיצד שרו במקור את מזמור זה.

 

שיבת ציון מתארת את חזרתם של הגולים לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, המלך הפרסי (שנת 538 לפנה"ס). נוסח ההצהרה מופיע בספר עזרא: "כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמָיִם וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלַ‍ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה" (עזרא א, ב).

הביטוי 'היינו כחולמים' במזמורנו שימש מקור השראה לתיאור הגשמת יעדים והגשמת חלומות שלעיתים נראו בלתי אפשריים.

 

הקציר בעת העתיקה נעשה על ידי האדם עצמו באמצעות מגל וחרמש. האדם קצר את התבואה שהבשילה ואסף אותה לאלומות – צביר שיבולים.
במצד חשביהו נמצא שבר חרס (אוסטרקון) שהוא מכתב תלונה של עובד על מעבידו, שלקח ממנו את בגדו מכיוון שלא עמד במכסת העבודה, אף על פי שלטענתו סיים לקצור את היבול ולאחסנו באסם.

אומנים רבים, בישראל ומחוצה לה, הלחינו את מזמור קל"ז. בשנת 1970 החליטה להקה אמריקאית בשם "בוני אם" (Boney M) להוציא גרסה משלה למזמור.

יום ירושלים המתואר בתהלים קל"ז הוא יום החורבן. לאחר ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים ואיחוד העיר המזרחית והמערבית, משמעות היום התהפכה.

 

 

לממלכת אדום, שכנתה של יהודה ממזרח, היה חשבון ארוך עם יהודה במקרא ומחוצה לו.

נהרות בבל הגדולים – הפרת והחידקל – והאזור המשתרע ביניהם – הקרוי מֶסוֹפּוֹטַמְיָה ("הארץ שבין שני הנהרות") – נחשבים לערש הציוויליזציה האנושית.

 

אפרים משה ליליֶין היה אומן יהודי-ציוני שפעל בגרמניה ובארץ ישראל. נמנה על מייסדי בית הספר לאומנות "בצלאל".

בשעת השמחה הגדולה, תחת החופה, רגע לפני שבירת הכוס, נשבע החתן לזכור את ירושלים ואת חורבנה.

על שפת נהרות בבל, השופעים מים ופרי, מתגעגעים הגולים למולדתם היבשה – היא ציון (מלשון צִיָה, מדבר). ים של דמעות וזיכרון. המסקנה – לא משנה באיזה מקום נמצאים, אין תחליף למולדת.

המדרש שלפניכם מתייחס לא רק למצבם הנפשי הקשה של גולי בבל, אלא גם להחלטה קיצונית שהם מקבלים על עצמם.