הסרט מלווה את גולי ירושלים לבבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון. לאחר טלטלת הגלות, ההשתלבות האיטית בבבל ועשרות שנים של חיים בממלכה הרחוקה, הצהרת כורש מתירה לגולים לחזור לירושלים ולשקם את בית המקדש.

אומנים רבים, בישראל ומחוצה לה, הלחינו את מזמור קל"ז. בשנת 1970 החליטה להקה אמריקאית בשם "בוני אם" (Boney M) להוציא גרסה משלה למזמור.

יום ירושלים המתואר בתהלים קל"ז הוא יום החורבן. לאחר ניצחון צה"ל במלחמת ששת הימים ואיחוד העיר המזרחית והמערבית, משמעות היום התהפכה.

 

 

לממלכת אדום, שכנתה של יהודה ממזרח, היה חשבון ארוך עם יהודה במקרא ומחוצה לו.

נהרות בבל הגדולים – הפרת והחידקל – והאזור המשתרע ביניהם – הקרוי מֶסוֹפּוֹטַמְיָה ("הארץ שבין שני הנהרות") – נחשבים לערש הציוויליזציה האנושית.

 

אפרים משה ליליֶין היה אומן יהודי-ציוני שפעל בגרמניה ובארץ ישראל. נמנה על מייסדי בית הספר לאומנות "בצלאל".

בשעת השמחה הגדולה, תחת החופה, רגע לפני שבירת הכוס, נשבע החתן לזכור את ירושלים ואת חורבנה.

על שפת נהרות בבל, השופעים מים ופרי, מתגעגעים הגולים למולדתם היבשה – היא ציון (מלשון צִיָה, מדבר). ים של דמעות וזיכרון. המסקנה – לא משנה באיזה מקום נמצאים, אין תחליף למולדת.

המדרש שלפניכם מתייחס לא רק למצבם הנפשי הקשה של גולי בבל, אלא גם להחלטה קיצונית שהם מקבלים על עצמם.