האותות

כְּשֶׁהֵבִיאָה בַּת פַּרְעֹה אֶת מֹשֶׁה אֶל אַרְמוֹנָהּ,
הִיא נִשְּׁקָה וְחִבְּקָה אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא בְּנָהּ.
כִּי מֹשֶׁה הָיָה תִּינוֹק יָפֶה וְנֶחְמָד,
וְאַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן הִתְאַהֲבוּ בּוֹ מִיָּד.

כָּל שָׂרֵי פַּרְעֹה, חֲכָמָיו וְנִכְבָּדָיו,
הִתְוַכְּחוּ מִי יִשָּׂא אֶת מֹשֶׁה עַל יָדָיו,
מִי יְשַׁעֲשֵׁעַ אוֹתוֹ, מִי יַצְחִיק אוֹתוֹ וּמִי יְנַשֵּׁק,
מִי יְחַיֵּךְ אֵלָיו, מִי יְלַטֵּף אוֹתוֹ וּמִי יְחַבֵּק.

וַאֲפִלּוּ פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לֹא הִתְאַפֵּק,
הָיָה רָץ אֶל מֹשֶׁה וְעִמּוֹ מְשַׂחֵק.
מָה הָיָה המִשְׂחָק? מֹשֶׁה הַתִּינוֹק אֶת יָדָיו הָיָה שׁוֹלֵחַ,
מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל פַּרְעֹה אֶת הַכֶּתֶר לוֹקֵחַ,

וְאַחַר כָּךְ, מַנִּיחַ בְּחִיּוּךְ רָחָב,
עַל רֹאשׁוֹ שֶׁלּוֹ אֶת כֶּתֶר הַזָּהָב.
וְכָך שׁוּב וָשׁוּב, וְכָך עוֹד וָעוֹד…
עַד שֶׁחַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם הֵחֵלּוּ לִפְחֹד.

הֵם אָמְרוּ לְפַרְעֹה: "מֹשֶׁה הַתִּינוֹק
לוֹקֵחַ אֶת הַכֶּתֶר כְּאִלּוּ בִּצְחוֹק,
אַךְ זֶהוּ סִימָן שֶׁהַתִּינוֹק שֶׁל בִּתְּךָ
יִקַּח בֶּעָתִיד אֶת כִּתְרְךָ וּמַלְכוּתְךָ".

"אָז מָה לַעֲשׂוֹת?" שָׁאַל פַּרְעֹה הַחוֹשֵׁשׁ,
וְהַחַרְטֻמִּים עָנוּ: "שְׂרֹף אוֹתוֹ בָּאֵשׁ!"
רַק יִתְרוֹ הֶחָכָם אָמַר: "פַּרְעֹה הַיָּקָר,
מֹשֶׁה הֲרֵי לֹא מֵבִין שׁוּם דָּבָר.

הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַכֶּתֶר רַק מִשּׁוּם שֶׁהוּא תִּינוֹק.
אֲבָל אִם תִּרְצֶה אֶת הָעִנְיָן לִבְדֹּק,
נַעֲשֶׂה נִסָּיוֹן וְנָשִׂים לְפָנָיו
גַחֶלֶת שֶׁל אֵשׁ וּמְטִיל שֶׁל זָהָב.

שְׁנֵיהֶם נוֹצְצִים, שְׁנֵיהֶם זוֹהֲרִים,
וְנִראֶה אֶת מָה מִשְּׁנֵיהֶם הוּא יָרִים.
אִם לַזָהָב שׁוּב יִשְׁלַח הוּא יָד,
יֵשׁ לַהֲרֹג אֶת הַיֶּלֶד מִיָּד!

כִּי זֶה הַסִּימָן וזוֹ הַהוֹכָחָה
שֶׁמֹּשֶׁה רוֹצֶה לָרֶשֶׁת אֶת הַמְּלוּכָה.
אַךְ אִם לַגַּחֶלֶת אֶת יָדוֹ הוּא יִשְׁלַח,
סִימָן שֶׁחֲשַׁשׁ הַחַרְטֻמִּים טִפְּשִׁי וּמְגֻחָךְ.

כִּי מֹשֶׁה הַפָּעוֹט, הַתִּינוֹק הַתָּם,
אֶת יָדָיו הַקְּטַנּוֹת הוּא שׁוֹלֵחַ סְתָם."
הִזְדָּרְזוּ הַמְּשָׁרְתִים וְהֵבִיאוּ מַהֵר
מְטִיל שֶׁל זָהָב וְגַחַל אֵשׁ בּוֹעֵר.

וּמֹשֶׁה הַתִּינוֹק מַבִּיט בְּעֵינָיו אֶל הַזָּהָב,
אֶל הַגַּחַל, וְשׁוּב אֶל הַזָּהָב.
וּבַסּוֹף אֶת יָדוֹ הַקְּטַנָּה הוּא מֵרִים –
וְכֻלָּם בָּאַרְמוֹן נְשִׁימָתָם עוֹצְרִים,
וְאוֹמְרִים בְּלִבָּם: "מָה יִקְרֶה, מָה יִהְיֶה?
מֹשֶׁה הַקָּטָן יִשָּׂרֵף אוֹ יִחְיֶה?"

לְאַט-לְאַט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ שׁוֹלֵחַ,
וְכִמְעַט אֶת מְטִיל הַזָּהָב לוֹקֵחַ…
אַךְ בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן מַמָּשׁ
מַלְאַךְ אֱלֹהִים מִשָּׁמַיִם חָשׁ.
לְהַצִּיל אֶת מֹשֶׁה הַתִּינוֹק הוּא יָרַד,
וְאֶל הַגַּחַל הֵסִיט אֶת הַיָּד.

וְיָדוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הֶחָמוּד וְהַקָּט
נִשְׁלְחָה וְאָחֲזָה בַּגַּחַל שֶׁלָּהַט.
הוּא אָחַז בַּגַּחֶלֶת בִּמְקוֹם בַּזָּהָב!
וְזֶה הָיָה חַם, וְשָׂרַף, וְכָאַב.

הַפָּעוֹט אָז רָצָה אֶת יָדוֹ לְקָרֵר –
וְדָחַף אֶל פִּיו אֶת הַגַּחַל הַבּוֹעֵר…
לְשׁוֹנוֹ נִכְוְתָה, לֹא הָיָה לָהּ מַרְפֵּא,
וּמֹשֶׁה נַעֲשָׂה מְגַמְגֵּם, כְּבַד לָשוֹן וּכְבַד פֶּה.

עיבוד אפרים סידון בתוך אתר סנונית. © כל הזכויות שמורות לסנונית. © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.

כְּשֶׁבָּרַח מֹשֶׁה לַמִּדְבָּר מִפְּנֵי פַּרְעֹה
הוּא הִכִּיר שָׁם אֶת אִשְׁתּוֹ צִפּוֹרָה וְאֶת חוֹתְנוֹ יִתְרוֹ.
הוּא גָּר בְּאָהֳלָם וְהָיָה שְׂבַע רָצוֹן,
וְהָיָה עוֹזֵר לְיִתְרוֹ וְרוֹעֶה אֶת הַצֹּאן.

יוֹם אֶחָד הֶחְלִיט גְּדִי מִן הָעֵדֶר לִבְרֹחַ
וְהֵחֵל לָרוּץ וְלָנוּס בְּכָל הַכֹּחַ.
כְּשֶׁהִבְחִין מֹשֶׁה בַּגְּדִי הַקָּט
הוּא יָצָא בְּעִקְבוֹת הַגְּדִי הַנִּמְלָט.

הַגְּדִי בּוֹרֵחַ וּמֹשֶׁה אַחֲרָיו רוֹדֵף,
מִתְאַמֵּץ וּמַזִּיעַ, נוֹשֵׁם וּמִתְנַשֵּׁף.
וְהַגְּדִי דּוֹהֵר, לֹא מַפְסִיק, לֹא עוֹצֵר,
וּמֹשֶׁה אַחֲרָיו דּוֹלֵק, מְמַהֵר…

עַד שֶׁהַגְּדִי נֶעֱצַר פִּתְאֹם
מוּל בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם וְהֵחֵל לִלְגֹּם.

שׁוֹתֶה בְּצָמָא, שׁוֹתֶה וְגוֹמֵעַ.
אָמַר לוֹ מֹשֶׁה: "לוּ הָיִיתִי יוֹדֵעַ
שֶׁכָּל הָרִיצָה וְכָל הַבְּרִיחָה
הָיְתָה כְּדֵי לְהַרְווֹת צִמְאוֹנְךָ,
לֹא הָיִיתִי בְּכַעַס אַחֲרֶיךָ רוֹדֵף…

וְכָעֵת, גְּדִי קָטָן, אַתָּה וַדַּאי עָיֵף.
אָז בּוֹא נָשׁוּב חֲזָרָה אֶל הָעֵדֶר,
בּוֹא וַעֲלֵה עַל כְּתֵפַי, הַכֹּל בְּסֵדֶר."

מֹשֶׁה הִרְכִּיב אֶת הַגְּדִי עַל כְּתֵפָיו
וּשְׁנֵיהֶם אֶל הָעֵדֶר כָּךְ שָׁבוּ יַחְדָּו.

רָאָה הַקָּדוֹשׁ הַבָּרוּךְ מִמְּרוֹמִים
אֵיךְ טִפֵּל מֹשֶׁה בַּגְּדִי, בְּחֶמְלָה וּבְרַחֲמִים,
וְאָמַר: "אִם כָּךְ מֹשֶׁה עִם בְּנֵי צֹאן מִתְנַהֵג,
בִּמְסִירוּת וּבְאַהֲבָה מְטַפֵּל בָּם וְדוֹאֵג –
אָז אֵין לִי סָפֵק," הִמְשִׁיךְ הָאֵל,
שֶׁגַּם בִּבְנֵי הָאָדָם הוּא כָּךְ יְטַפֵּל.
לָכֵן בּוֹ אֶבְחַר לִרְעוֹת וּלְנַהֵל
אֶת צֹאנִי שֶׁלִּי – אֶת עַם יִשְׂרָאֵל."

(לפי שמות רבה ב, ב)

עיבוד אפרים סידון בתוך אתר סנונית. © כל הזכויות שמורות לסנונית. © כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו"ם.