לקחת הביתה

הַפְּסוּקִים לֹא מְסַפְּרִיםּ עַל מָה דִיבְּרוּ קַיִן וְהֶבֶל לִפְנֵי שֶׁקַיִן הָרַג אֶת הֶבֶל. סָבִיר לְהַנִיחַ שֶׁנֶאֶמְרוּ דְבָרִים שֶׁקְשׁוּרִים בַּקִנְאָה שֶׁל קַיִן בְּהֶבֶל. הָעוּבְדָה שֶׁלֹא כָּתוּב בִּמְפוֹרָשׁ מָה אָמַר קַיִן לְהֶבֶל, מְאַפְשֶׁרֶת לַמִדְרָשׁ לְהַצִיעַ הַצָעוֹת שׁוֹנוֹת. הַשְׁאֵלָה הַמֶרְכָּזִית שֶׁמַעֲלֶה הַמִדְרָשׁ קְשׁוּרָה לֹא רַק לְקַיִן וּלְהֶבֶל, אֶלָא לַסִיבּוֹת שֶׁבִּגְלָלָן אֲנָשִׁים עֲלוּלִים, חָס וְחָלִילָה, לַהֲרוֹג אֲנָשִׁים.

הַפְּנִיָיה שֶׁל אֱלוֹהִים אֶל קַיִן – "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" מִנוּסְחַת כְּמוֹ שְׁאֵלָה. קַיִן, שֶׁרָצַח אֶת הֶבֶל,  מִתְחַמֵק מִתְשׁוּבָה אֲמִיתִית לֶאֱלוֹהִים. הוּא עוֹנֶה: "הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי?"

זוֹ שְׁאֵלָה רֶטוֹרִית (שְׁאֵלָה שֶׁהַתְשׁוּבָה עָלֶיהָ יְדוּעָה מֵרֹאשׁ וְלָכֵן אֵין צוֹרֶךְ לַעֲנוֹת עָלֶיהָ). הַשְׁאֵלָה הַזֹאת מְסַמֶלֶת הַיוֹם הִשְׁתַמְטוּת מִמַעֲשֶׂה וְהִתְחַמְקוּת מִקַבָּלַת אַחְרָיוּת.

גַם כַּאֲשֶׁר מִשְׁתַמְשִׁים בִּצְבָעִים כֵּהִים בִּלְבַד, אֶפְשָׁר לִיצוֹר תְנוּעָה וְקֶצֶב. הַגְוָונִים הָאֲפוֹרִים תוֹרְמִים לַתְחוּשׁוֹת שֶׁל כְּבֵדוּת וְעֶצֶב, וְאֶפְשָׁר לְהַרְגִישׁ אֶת הַדְמָמָה. הַצֶבַע הַיָחִיד הַשׁוֹנֶה בַּצִיוּר הוּא הַכָּתוֹם-אָדוֹם (צֶבַע שֶׁל דָם), שֶׁאוּלַי מַזְכִּיר אֶת הַמַעֲשֶׂה שֶׁל קַיִן וְאֶת דִבְרֵי ה' אֵלָיו: "קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה". (פסוק י).

קַיִן נִרְאֶה חַלָשׁ וְשָׁבוּר, וְהוּא מְצוּיָר בְּתוֹךְ טֶבַע שֶׁסוֹגֵר עָלָיו כְּמוֹ כֶּלֶא. הָאֲדָמָה סְבִיב קַיִן מַקִיפָה אוֹתוֹ בְּצוּרָה מְאַיֶמֶת, הַשָׁמַיִים צְבוּעִים בְּצֶבַע חוּם-אֲדַמְדַם קוֹדֵר, וְהָעֵץ הַבּוֹדֵד מַעֲבִיר אֶת תְחוּשַׁת הַבְּדִידוּת שֶׁל קַיִן.

שָׂדֶה חַקְלָאִי: שֶׁטַח אֲדָמָה מְעוּבָּד שֶׁמְגַדְלִים בּוֹ גִידוּלִים.

שְׂדֵה בַּעַל: שָׂדֶה חַקְלָאִי הַמוּשְׁקֶה בְּאוֹפֶן טִבְעִי בִּלְבַד מִמֵי גְשָׁמִים.

שְׂדֵה שְׁלָחִין: שָׂדֶה חַקְלָאִי הַמוּשְׁקֶה בְּאֶמְצָעוּת תְעָלוֹת הַשְׁקָיָה.

שָׂדֶה טִבְעִי: שֶׁטַח פָּתוּחַ שֶׁגְדֵלָה בּוֹ צִמְחִיָיה טִבְעִית.

שְׂדֵה נֵפְט: שֶׁטַח שֶׁבּוֹ מִסְפַּר רָב שֶׁל בְּאֵרוֹת נֵפְט.

שְׂדֵה קְרָב: זִירָה שֶׁבָּה נֶעֱרָכִים קְרָבוֹת.

שְׂדֵה תְעוּפָה: מָקוֹם שֶׁמְשַׁמֵשׁ לְהַמְרָאָה וּנְחִיתָה שֶׁל מְטוֹסִים.

הָרוֹעֶה דוֹאֵג לָעֵדֶר שֶׁלוֹ – לְמָזוֹן, לְמַיִם וּלְמַחֲסֶה, וְגַם מֵגֵן עַל הָעֵדֶר מֵחַיוֹת טֶרֶף, מִפִּגְעֵי טֶבַע וּמִשׁוֹדְדִים. גַם בַּמִקְרָא וְגַם בַּמִזְרָח הַקָדוּם מְסוּפָּר עַל מַנְהִיגִים שֶׁהָיוּ רוֹעִים אוֹ שֶׁקִיבְּלוּ אֶת הַכִּינוּי "רוֹעֶה". כָּךְ נֶאֱמַר עַל דָוִד הַמֶלֶךְ, עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְגַם עַל חֲמוּרָבִּי מֶלֶךְ בָּבֶל, שֶׁנִקְרָא בַּפְּתִיחָה לְסֵפֶר הַחוּקִים שֶׁלוֹ: "הָרוֹעֶה הַנֶאֱמָן".

הַחַקְלָאוּת הִיא אַחַד הָעִיסוּקִים הַקְדוּמִים שֶׁל הָאָדָם. חַקְלָאוּת כּוֹלֶלֶת פְּעוּלוֹת רַבּוֹת, שֶׁמַטְרָתָן לְיַיצֵר מָזוֹן (וּמוּצָרִים נוֹסָפִים) בְּאֶמְצָעוּת גִידוּל צְמָחִים וּבַעֲלֵי חַיִים. לִפְנֵי הִתְפַּתְחוּת הַחַקְלָאוּת בְּנֵי הָאָדָם הָיוּ נַוָודִים וְהִתְבַּסְסוּ עַל אִיסוּף מָזוֹן מִצִמְחֵי בָּר וְעַל צַיִד שֶׁל בַּעֲלֵי חַיִים. חֲבָרוֹת כָּאֵלֶה שֶׁל צַיָידִים-לַקָטִים לֹא עוֹסְקוֹת בְּחַקְלָאוּת אוֹ בְּגִידוּל בַּעֲלֵי חַיִים (חַיוֹת בַּיִת וְחַיוֹת מֶשֶׁק).

הַנְעָרִים בַּסִרְטוֹן מִתְיַיחֲסִים לַמֵידָע הֶחָסֵר בַּסִיפּוּר. הֵם שׁוֹאֲלִים, לְמָה הִתְחִיל הָרִיב בֵּין שְׁנֵי הָאַחִים, וּמְנַסִים לַעֲנוֹת עַל הַשְׁאֵלָה מִתוֹךְ הָעוֹלָם שֶׁלָהֶם.

בְּדִיוּק כְּמוֹ הַנְעָרִים הָאֵלֶה, גַם מִדְרָשִׁים וּפַרְשָׁנִים שׁוֹנִים נִיסוּ לַעֲנוֹת עַל הַשְׁאֵלָה הַזֹאת.