לקחת הביתה

פרק ז בספר יהושע. בפרק הקודם סופר לנו על כיבוש יריחו. על עם ישראל נאסר באיסור חמור לקחת שלל במלחמת יריחו.

ומה אתם חושבים? הצליחו לעמוד באיסור?

הפרק שלנו מספר לנו שכבר במלחמה הראשונה, מלחמת יריחו, המלחמה הטקסית כל כך, משהו לא פעל כמו שצריך…

מישהו, קראו לו 'עָכָן', לקח משהו מהשלל לעצמו.

כמה חבל – הסיפור הכל כך חגיגי, הופך לסיפור על שחיתות ורדיפת בצע.

מה קורה בעקבות האירוע?

עם ישראל מפסיד בקרב הבא שעליו מסופר בפרקנו – מלחמת הָעָי.

לאחר שיהושע, בעצת יועציו, מחליט להקדיש למלחמה 3000 חיילים בלבד, החיילים נוחלים תבוסה.

יהושע לא יודע את נפשו: "וַיִּקְרַע יְהוֹשֻׁעַ שִׂמְלֹתָיו וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם."

הרי אלוהים הבטיח לו שהכל יהיה פשוט! הוא הבטיח לו סיוע לאורך כל הדרך!

יהושע פונה אל אלוהים ואלוהים מסביר לו את סיבת המפלה: "חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם"

רק איש אחד חטא, אז למה כתוב "חטא ישראל"? 

האיש נמצא ונלקח יחד עם כל משפחתו ורכושו: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכֳּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ כָל יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָם בָּאֵשׁ וַיִּסְקְלוּ אֹתָם בָּאֲבָנִים."

כעת יוכל העם לנסות לכבוש את הָעָי בשנית.

חשבו על כך – זה היה יכול להיות סיפור יפה ופשוט, סיפור של הצלחה, על עם שנכנס בסערה ומנצח.

זה הפך להיות סיפור הרבה יותר מסובך.

מה מלמד אותנו הסיפור הזה על אופיים של בני אדם?

מה אפשר לקחת ממנו על כוח? על מלחמות?

אנחנו רק בפרק השביעי ויהושע התמודד עם לא מעט משברים… מה דעתכם על המנהיגות של יהושע עד כה?

בפרק ח בספר יהושע העם נערך לכיבוש מחודש של העיר. יהושע מתכנן קרב שיש בו ערמה ותחכום. הוא בוחר 30,000 איש ומציב אותם במארב מאחורי העיר.

התוכנית היא כזאת: יהושע והעם איתו יתקפו את העיר מהחזית. כאשר אנשי העיר יצאו לקראת העם כדי להשיב מלחמה, העם יתחיל לברוח. אנשי העיר ירדפו אחריהם ויצאו מהעיר. כעת 30,000 איש שנמצאים במחבוא, יקומו, יכנסו לעיר וישרפו אותה.

מה אתם חושבים על התוכנית?

תצליח?

התוכנית עובדת כמתוכנן.

יהושע והעם בורחים מפני העיר וברגע אחד יהושע מסתובב, נוטה בכידון שבידו לכיוון יריחו ואנשי המארב נכנסים לעיר וכובשים אותה.

"וַיִּשְׂרֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת הָעָי וַיְשִׂימֶהָ תֵּל עוֹלָם שְׁמָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְאֶת מֶלֶךְ הָעַי תָּלָה עַל הָעֵץ עַד עֵת הָעָרֶב וּכְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּ אֶת נִבְלָתוֹ מִן הָעֵץ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתָהּ אֶל פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקִימוּ עָלָיו גַּל אֲבָנִים גָּדוֹל עַד הַיּוֹם הַזֶּה."

חשבו על הקרב הראשון – קרב יריחו, ועל קרב העי. אלו שני קרבות מאוד שונים בסגנון שלהם.

במה הם שונים?

הזכרנו כמה פעמים – ספר יהושע לא נועד רק לספר על מלחמות, הוא נועד ליצור זיכרון לדורות, הוא נועד לתת משמעות.

כעת, בסוף הפרק מופיע החלק שיוצק משמעות. יהושע בונה מזבח אבנים בהר עיבל וכותב על האבנים את דברי התורה: "וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

נערך גם טקס על הר גריזים והר עיבל ויהושע מקריא את דברי התורה.

שוב מתחבר מעשה למשמעות.

וגם זוכה לפרק משלו בחדשות התנ"ך: